סמדר יקרה, רחובות, 12 בספטמבר, 2004

כבר מזמן רציתי לכתוב לך. הרגשתי את הצורך הזה כבר במהלך הטיול, אבל הייתי זקוקה לאווירה שלווה יותר ונינוחה יותר כדי להעלות את הדברים על הכתב.

הטיול היה עבורי חווייה מיוחדת, שילוב נדיר של רוחניות ורגש בעוצמה שמזמן לא חוויתי. כולנו מחפשים את התחושות העזות, רודפים אחר החוויות העמוקות עד קצה העולם. ואת נתת לנו את כל זה בשפע, בנדיבות, בשמחה, וכמעט ללא גבולות. לידך, הזמן עצר מלכת. קשה לתאר את המלאות ששררה סביבך כל הימים. זוכרת מה אמר הבחור הישראלי שהזדמן לבאדן ושמע יחד איתנו את הסימפוניה התשיעית? הוא אמר עליך: "אני מרגיש על ידה כל כך ריק, והיא כל כך מלאה, והיא ממלאת אותי ומעבירה אליי כל כך הרבה" (והוא יכול היה להוסיף ולומר "והיא ממלאת את הריק סביבה במלאות האינסופית שלה…").

היכרתי אותך מן ההרצאות ברחובות. שיערתי פחות או יותר מה יהיה אופיו של המסע. אבל לא תיארתי לעצמי שהוא ימריא לגבהים כאלה, שנעפיל יחד איתך לפסגות של השראה, לממדים כאלה של רוחניות צרופה, של רגש מזוכך והתעלות הנפש. לא חשבתי שנוכל להיות כל כך מאושרים! יש לך היכולת הנדירה להעניק מעצמך ולהתחבר גם לאנשים שאת מספרת עליהם וגם לאנשים שלהם את מספרת. את קשרת את המוסיקה לנוף ונתת לנו להרגיש שכל היצירות הללו לא היו יכולות להיכתב במקום אחר, שהן תבנית נוף מולדתן. אפילו האפרוריות הגשומה בתחילת המסע לא העיבה על היופי. להיפך, חשתי שחלק מן המנגינות הללו יכלו להיווצר רק בערפל הזה. הן לא היו יכולות להיוולד בשמש. הרומנטיקה קיבלה עבורי ממד חדש לחלוטין – רגשות מצועפים בערפילי אגמים אפורים, לוטים ביערות כהים, חבויים בהרים שאת פסגותיהם לא ניתן לראות כלל. הרומנטיקה האמיתית מתפוגגת בשמש האביב הזוהרת….

מה נשתנה הטיול הזה מכל הטיולים? שבכל הטיולים אנו רואים את הדברים אחד אחד, ואילו כאן חווינו את הדברים ב"מולטימדיה", בשילוב סינרגיסטי ממש.

אני מרגישה שהיצירות הללו, שאת חלקן הכרתי היטב, נצרבו בתודעתי לתמיד יחד עם פכפוך (!) הנחל, דגי השמך, עצי התרזה, פסגות האלפים המושלגות, הפרחים והציפורים. לא ניתן עוד להפריד ביניהם. לא ניתן להתעלם מן הממד הנוסף הזה, מן הנשמה היתרה, מן החותם המיוחד שהענקת לדברים. ותמיד אני שומעת ב"אוזני רוחי" את אקורד הסיום, סימן ההיכר הייחודי שלך, הצחוק המתגלגל, הכל כך רומנטי! הכל כך שובה לב!

כל מה שנותר הוא להתרפק על הזיכרונות הנפלאים ולחכות בסבלנות לטיול הבא…. כמובן שלא נחמיץ את זיכרון (נשמח לקבל עלון מידע, אם יש כזה!), וגם לא את סידרת ההרצאות שלך ברחובות. אבל עכשיו אני יודעת שזו רק נגיעה קלה, רפרוף של כנפי פרפר… אין כמו המסע שם, מעבר לים, בבתים שבהם הם נולדו, ליד כלי הנגינה שבהם הם ניגנו, מתחת לצמרות העצים שבצלם הם יצרו. הצבעים, הריחות, המראות, התחושות, הסיפורים – את כל אלה לא ניתן לחוות בשום מקום אחר!

תודה לך על חווייה קסומה!

שלך,

רותי דונר