הצגות מוסיקליות כסיכום נושאים בלימודי המוסיקה .  

מאת סמדר כרמי גיברמן.

להוסיף  תמונות

 

 

ההצגות  נכתבו  בשנים  1966  –  1970,  ובוצעו  במשך  18  שנה  בסיומי שנות הלימודים  גם ברחובות  בביתה של סמדר ,  וגם  בירושלים  בקונסרבטוריון למוסיקה שליד האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין  בשנים  1980  –  1984 .

א.  תיאור  הנושאים ודרך הלימוד לאורך כל השנה , שמובילה לקראת  הצגת סיום השנה .

ב.  ההצגות :   "ההמצאה  המופלאה" , "אני  קומפוזיטור ?"  , "תור  הזהב  –  אימתי?" ,
"מה  תרמוז  המוזה?" , "מנגינת  הפלאים" .

א.  דרך  הלימוד  והעבודה  משלבת  תחומי הוראה שונים בעולם המוסיקה :  נגינה בפסנתר ,  שירה ,

לימוד תיאוריה ,  לימוד  תולדות המוסיקה ,  ניתוח  יצירות מוסיקליות  , אלתור וחיבור מוסיקה ,

ריקוד ,  משחק , ציור ,  עבודות יד , הכנת תלבושות ,  הכנת תפאורה , צביעת התוכניה , ועוד .

תכנית הלימוד היא שש – שנתית   ב – 6 נושאים :  כל נושא נועד לשנת לימוד שלמה.

הנושאים וההצגות המסכמות:

1. כלי המוסיקה  –  "ההמצאה המופלאה".

2. גדולי הקומפוזיטורים  –  "אני קומפוזיטור ?" .

3. תולדות המוסיקה   –    "תור הזהב – אימתי ?".

4. צורות בעולם המוסיקה  –   "מה תרמוז המוזה ?".

5. ניתוח יצירות מופת  –    "מנגינת הפלאים".

6. המוסיקה של המאה ה – 20   ומוסיקה ישראלית.  (להם אין עדיין הצגה מסכמת) .

הנושאים נבחרו מן הקל אל הכבד,  מן המוחשי אל המופשט,  ומן הפשוט אל המורכב.

כל נושא נלמד מראשית השנה עד חופשת הפסח, והשליש האחרון מוקדש לחזרות להצגה.

דרך העבודה :

1. כלי המוסיקה.

בכל שעור קבוצתי , שנערך אחת לחודש ,  יפגשו התלמידים נגן וכלי מוסיקלי אחר (עד כמה שניתן להזמין נגנים מקצועיים ), וילמדו על מבנה הכלי, צליליו, בעיותיו הטכניות,

והעיקר: הספרות לכלי זה, בין ככלי סולו, או כחלק מאנסמבל או תזמורת. מומלץ לאפשר לתלמידים להתנסות בהפקת צלילים מהכלי הנלמד, ואפילו לחבר לו יצירות קטנות או גדולות.

הצגה המסכמת "ההמצאה  המופלאה" , היא מערכה ב – 2 תמונות.

תמונה א' מתרחשת בארמונו של מדיצ'י בפירנצה אשר באיטליה בשנת 1709 , כאשר מציג כריסטופורי לפני הנסיך וחבר אציליו את המצאתו:

הפסנתר. אם יש אפשרות להציב צ'מבלו ליד הפסנתר – מה טוב. האצילים "לומדים" מנגנים ורוקדים.

תמונה ב' מתרחשת בימינו. ילדים הלומדים נגינה בפסנתר מתייחסים אל המצאה זו.

 

2. גדולי הקומפוזיטורים (המלחינים). הם באים בזוגות או שלישיות.

פלסטרינה ואורלנדו די לאסו, דאולנד ומורלי, באך והנדל, היידן ומוצארט, בטהובן ושוברט, מנדלסון שופן ושומאן, ואגנר וברהמס,  צ'יקובסקי מוסורגסקי ודבורז'אק, הוגו וולף ומהלר, דביסי וראוול, פרוקופייב  ורחמנינוב , בארטוק וסטראווינסקי, מסיין וג'ורג' קראמב, בריטן ווהאן וויליאמס,  פנדרצקי וליגטי,   ומלחינים ישראלים ,  שלהם  מוקדשת  שנה  מיוחדת  בנפרד .  ראה  סעיף  7 .   יש כמובן להתייחס למלחינים מאוחרים יותר .

יש לזכור שההצגה נכתבה בשנת  1967 .  מן הראוי לעדכן אותה .

התלמידים מכינים כל אחד ביוגרפיה קצרה על מלחין אחד, ותוך כדי לימוד הסגנון, התלמידים מחברים או מאלתרים בסגנון המלחין הנלמד.

ההצגה המסכמת "אני  קומפוזיטור ?" היא מערכה ב – 3 תמונות.

שתי הקיצוניות – שיחת ילדים, שאחד מהם חפץ להיות קומפוזיטור, והאמצעית – פגישתו עם גדולי המלחינים.

 

3. תולדות המוסיקה.

מעבר על כל תולדות המוסיקה, מן העולם העתיק ועד ימינו:

סין, יפן, הודו וטיבט. המוסיקה בתנ"ך. ימי הביניים המוקדמים וימי הביניים המאוחרים.

הרנסאנס, הבארוק, הקלאסיקה, הרומנטיקה, האימפרסיוניזם, המאה ה – 20 .

התלמידים ישירו וינגנו יצירות מאותן התקופות הנלמדות.

ההצגה המסכמת "תור  הזהב  –  אימתי?" היא מערכה בשתי תמונות.

בראשונה – שיחת ילדים.

בשניה – מסעם של שניים מהם, ילד וילדה, אל העבר: תקופה אחרי תקופה מן המאה ה – 20 ועד האדם הקדמון, ואז בדרך הפוכה, עם קפיצת הדרך – חזרה הביתה.

 

4. צורות בעולם המוסיקה:

צורות השיר (א' ב' א',  או :  א' א' ב' ב' ,  או :   א' א' ב' א' ), רונדו (א' ב' א' ג' א' , או :   א' ב' א' ג' א' ד ' א' ה' א' ,  או :  א' ב' א' ג' א' ב' א' קודה)  נושא עם ואריאציות, שאקון, סויטה, קאנון , פוגה,  סונטה, סימפוניה , פתיחה, פואמה סימפונית, קונצ'רטו, קנטטה , הכורל ועיבודיו, מיסה , רקוייאם, אופרה, אורטוריה.

התלמידים יתנסו בכתיבה של אחת או כמה מהצורות הנלמדות. התלמידים יכולים להביע צורות אלה גם במדיום אחר.

(בזמנו נערכה תערוכה של ציורים ועבודות יד על פי צורות מוסיקליות).

ההצגה המסכמת "מה  תרמוז  המוזה?" היא מערכה ב – 2 תמונות. בראשונה פוגש המלחין בעזרת המוזה שלו את צורות המוסיקה השונות,

ובשניה מתברר הקשר ההיסטורי בין כל הצורות, התפתחותן ומקומן בתולדות המוסיקה.

 

5. יצירות מופת.

התבוננות ביצירות מופת: ראשית כתופעה חד פעמית מיוחדת ונשגבה. ושנית: הבנתה על פי צלצולה, מבנה, סיגנונה, מיקומה ביצירות המלחין, ומיקומה בתקופתה ובכל ספרות המוסיקה.

היצירות הן משל המלחינים הגדולים: באך, היידן, מוצארט, בטהובן, שוברט, שומאן, ברהמס, ואגנר, מהלר, דביסי, ברטוק, סטרווינסקי, פרוקופייב.

הבחירה גדולה מאוד, ופתוחה לטעמו של כל מורה.

ההצגה המסכמת "מנגינת  הפלאים" בנויה מ – 3 תמונות, כאשר הראשונה היא שעור בניתוח תיאורטי של פוגה,

ואילו השניה והשלישית מתרחשות בתקופה שעל גבול הרנסאנס והבארוק, בטירה מפוארת וביער מכושף ודמיוני,

שבו אפשר לפגוש את כלי המוסיקה, צלילים, מוטיבים, צורה מוסיקלית מלאכים ואפילו את הצפור הנביאה.

 

6. המוסיקה של המאה ה – 20 .

נושא זה מיועד לתלמידים בוגרים יותר, (אם כי בשעורי תיאוריה לתלמידים צעירים ובמיוחד בקומפוזיציה ואלתור, מן הראוי להתייחס יותר מכל ליצירות המאה ה – 20,

הרי ניצני חיבורים אלה הם הבסיס ליצירותיהם כמלחינים בני תקופתם, ולא כחיקויי לסיגנון שעבר זמנו כשפה "מדוברת").

הנושא נפתח בפרישת רקע של המוסיקה הרומנטית המאוחרת. הזעזועים באושיות הטונאליות, וההתפצלות לזרמים רבים: אימפרסיוניזם, אכספרסיוניזם, פאן – טונאליות,

א – טונאליות דודקאפוניות, סריאליות, ניאו – קלאסיקה, ניאו – רומנטיקה, ברבריזם, פיוצ'וריזם, מוסיקה קונקרטית, מוסיקה אלקטרונית, וכו'.

 

7. מוסיקה ישראלית.

המלחינים בן חיים, פרטוש, סתר, בוסקוביץ', בראון, אבני, קופיטמן, היידו, ושל הדורות הצעירים יותר, ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי את שמם.

מן הראוי לערוך פגישות עם המלחינים החיים עימנו היום, בין אם הם חיים בארץ, או רק באים לביקור בה.

לשני הנושאים האחרונים אין הצגות סיכום עדיין.

 

ההצגה ה"בימתית" ביותר היא "מנגינת הפלאים".

ההצגה המורכבת ביותר מבחינת החומר והשפה היא "מה תרמוז המוזה ?".

ההצגה רבת המשתתפים ביותר (אם כי אפשר להחליף תלבושות) היא "תור הזהב, אימתי ?".

ההצגה ה "יומיומית" ביותר היא "ההמצאה המופלאה".

ההצגה הקוראת ליצירתיות בחיבור ואילתור מוסיקלי היא "אני קומפוזיטור? ".

בכל ההצגות מוזמן גם הקהל להשתתף בשיר פתיחה ושיר סיום, ולפעמים אף יותר מזה.

תווים מחולקים לקהל והמלים מוצגות או מוקרנות.

(הייתי רוצה להעיר, כי העבודה בחזרות היא חגיגה גדולה. הילדים מוצאים בהן כר נרחב לפעילויות אומנותיות.

וכל החומר התיאורטי הרב שנלמד במשך השנה נשאר ונזכר במשך שנים רבות, בגלל המשקל והחריזה של המלים בהצגות).

בברכת הנאה בשמחת העשיה המוסיקלית !

סמדר כרמי גיברמן.

 

ב.   ההצגות :  

1. ההמצאה  המופלאה ,   2. אני  קומפוזיטור ? ,  3. תור  הזהב  –  אימתי? , 4.  מה  תרמוז  המוזה? ,  5. מנגינת  הפלאים .

 

1.  ההמצאה   המופלאה

      על  המצאת  הפסנתר .

   מערכה  בשתי  תמונות  

   מאת  סמדר  כרמי  גיברמן 

      

תמונה  א'   –   "ההמצאה" .

   מתרחשת  בארמון  מדיצ'י  .

ארמון מדיצ'י בפירנצה .   כאן ,  ב – 1709  ,  יצר כריסטופורי את הפסנתר הראשון .

.

קבוצת  אצילים  משוחחת  בארמון  מדיצ'י .   פותחת ילדה  קטנה :

–     ערב  טוב  לכולכם  אורחים  יקרים

הערב  אתכם ,  על  כנפי  הרהורים ,

נעבירה  הרחק  לזמן  העבר

והרי  לפניכם  ארמון  מפואר .

הנסיך  פרדיננדו  מדיצ'י  בו  גר ,

ובו  יתרחש  כל  אשר  יסופר .

ואם  מי  מכם  יעיז  וינחשה . . .

השנה  היא  שנת  אלף  ושבע  מאות  ותשע   (1709) .

הארמון  בפירנצה  אשר  באיטליה ,

והרי  לפניכם  אצילי  הפמליה .

–                  שלום  מר  סונורי ,  מה  שלום  האדון ?

–                 רב  תודות ,  מר  קנטורי .   הכל  שפיר  אל  נכון .

–                  הגיעה  הערב  שמועה  לאוזני  ,

                   כי  הנה  הוזמן  רב – אמן  גאוני

–                  הוא  מר  כריסטופורי  המהולל  הידוע ,

–                  שבא  לפירנצה  מן  העיר  פדואה

–                  מפורסם  בכל  שמו

–                  תהילתו  רם  עומדת .

–                  כשרון  רב  עמו  בבנית  כלי  מקלדת .

–                  וכן  גם  יופיע  נגן  צ'מבלו .

–                  סקיפיונה  מפאי  ,   כל  שומעו  יהללו .

–   אך  בינך  לביני ,  עייפה  כבר  אוזני

     מזמזום  זה  הצליל  החלוש ,  חדגוני . . .

–   ולי  הוא  נשמע  כזמזום  זבוב  טורדן

     בייחוד  כשבידי  חובבים  הוא  מנוגן .

–                  ש  ש  ש  . . .

–                  עתה  לפנינו  יבוא  ברוב  הוד

הנסיך   ד – מדיצ'י  !   תנו  תהילה  וכבוד .

 הנסיך  –   חן  חן  גבירותי ,   גם  לכם  רבותי .

         זה  הערב  עלה  הרצון  מלפני

         להציג  לפניכם ,  בהלך  רוח  מז'ורי

         את  המאסטרו  ברטולומאו  כריסטופורי .

         בידו  המצאה ,   נשגבה ,  מופלאה

         ולמנגנים  שבכם  –   הפתעה .

         הבה  נקשיב ,  ונשמע  מה  בפיו .

כריסטופורי  –    רב  תודות  הוד  כבודו ,  הנסיך   ירום  הודו .

                        רב  תודות  גם  לכם ,  מני  קטון  עבדכם .

                        הנני  ואראה  את  הכלי   קסם  –  עוטה

                       ושמו :  "גראווי  צ'מבלו  כול  פיאנו  א – פורטה".

                       שלא  כמו  בצ'מבלו ,  אין  לו  ווים

                       הצובטים  מיתריו  בקול  זמזומים .

                       שלא  כמו  בקלאוויקורד ,

                       אין  בו  לוחיות  של  מתכת  שטוחות ,

                       למיתר  הן  מונחות , ובנוגען  בו  –  נחות ,

                        וקולן  כה  קטן ,  כמו  בסוד  מלחשות .

                       לגראבי –  צ'מבלו  זה  ישנם  פטישים

                       שבלחוץ  הקליד   במיתר  מקישים ,

                       וצליל  מפיקים  הם  –  גדול  ועמוק ,

                       בהיר  וצלול  ונשמע  למרחוק .

                       יודעים  הם  לשיר  בקול  נפץ  אדיר ,

                       בקול  רנן  טמיר ,   ובשקט  נדיר .

                        הנה  כך .

                        (נגינה .    ריגודון  מאת  דקווין) .

    מדיצ'י  –     בראוו   בראוויסימו  מאסטרו   כריסטופורי

                      וזה  הפורטיסימו   הקפיצני  מעורי .

    גברת   –    ושמא  אוכל  אף  אני  לנגן

                    על  הכלי  המפליא   המפליא  כזמיר  לנגן .

                    (נגינה .  מנואט  של  ראמו)

    גברת   –     הפלא  ופלא  !  חשקה  גם  נפשי

                    על  קלידים  אלה  להביע   רגשי .

                   (נגינה .   סרבאנד  מאת  ראמו)

   אדון    –    רך  ובהיר  הוא ,   צלילו  מקסים .

                   מפתיע  כל  אוזן ,  כל  נפש  מרשים .

                   (נגינה .   אריה  של  פרסל) .

   אדון   –     וגם  ברצוני ,

  גברת  –     האוכל  אף  אני  . . .

  מדיצ'י  –   אם  כן ,  בואו  שניכם ,  ולהנאתכם ,

                     נגנו  יחדיו  והצליל  יערב   באוזני  כל  שומעיו

                   והעונג  מה  רב .

                   (מנגנים  ב – 4  ידים   סרבאנד  וגבוט  של  באך ) .

  גברת   –     ועוד  גם  אני ,   מנואט  בזכרוני .

                   (נגינה .   מנואט  ברה  מינור  של  באך ) .

  מדיצ'י  –    ועתה  יקירי ,  גבירותי  ורבותי ,

                     הגיעה  העת  למחול  מינואט .

                   עמדו  בזוגות  בסדר  נאות

                   והקשיבו  לרגע  בו  יותן  האות  .

                  (רוקדים  מינואט) .

מדיצ'י  –     ועתה ,  ברשותכם ,   אודה  בשמכם

                     למר  כריסטופורי ,  על  רב  שעשית

                  ועת  פה  נשב ,   כידידים  כך  נסב

                  ונקשיב  למחזור  ריקודים  של  הסוויטה .

–                  נפתח  במחול  הידוע  לכל

הוא  מחול  המינואט  ,   האהוב  בכל  עת .

–                  עתה  המשקל  מתחלף  וקורא

לריקוד  עליז  קל ,   למחול  הבורה .

–                  ואם  תטו  אוזנכם  לבאות ,

וברוב  חסדכם  תרצו  אותי  לזכות ,

בכל  לבי  לכם  אאות

ואנגן  לפניכם  מחול   גאבוט .

(נגינה .   גאבוט   מאת  פאחלבל).

–  ועתה  סרבאנד  מתמשך  שירתי ,

    במשקל  משולש  ובקצב  איטי

    (נגינת  סרבאנד  של  ראמו) 

–  אחריו  בא  הג'יג ,

    כל  מתח  מפיג

    לכל  עבר  קופץ

    ובאון  מתפרץ

    כמו  שיכור  מתרוצץ

    משמחה  מתפוצץ .

    זוגי  וקל

    ומורכב  המשקל .

    ואת  השרשרת  נקרא  להמשיך ,

    ולסיי ם  זו  הפעם  –  את  כבוד  הנסיך .

    (נגינת  ג'יג  של  פרוברגר ) 

הנסיך :  אכן  נהדר  זה  הכלי  המופלא .

      התאמר ,  שמא  יש  בלבלך  משאלה ?

כריסטופורי :   רב  תודות ,  הוד  כבודו

    כל  חפצי  לבדו

    כי  כל  ילד  ילמד  לנגן  על  הכלי ,

    וזה  השכר  לכל  עמלי .

הנסיך :  רצונך  זה  יבוא ,  משאלתך  תתמלא ,

    יבוא  יום  מכל  בית  צלילו  יעלה .

    הרימו  כוסכם  בשיר  ובגיל ,

    נשתה  לחיי  אמנות  הצליל .

 נגינת  מנואט  ב  4  ידים  של  פרסל) 

הפסקה  (עם  כיבוד) 

.

תמונה  ב'   –  "וברבות  הימים . . . " 

כאן  לשבץ תמונה של  פסנתר כנף .

השמות  כאן  היו השמות האמיתיים של הילדים .

עודד  –  שלום רב לך אורנה .

אורנה  –  שלום  רב  עודד .

עודד  –  יפה  הוא  היום .

אורנה  –  את  הלב  מצודד .

עודד  –  יפה  ונעים  כמתת  ממרום .

אורנה  (בחוסר סבלנות) –  ומה הדבר יביאך הלום ?

עודד  –  בדרך  אני  לשיעור  בנגינה .

            הן  לומד  הנני  כבר יותר משנה .

           אם אינני טועה הריני זוכר ,

           כי לומדת גם את לנגן בפסנתר .

אורנה  –  לומדת ,  לומדת  מזיעה  ועובדת ,

           חי נפשי  הנגינה  לחיי רק  יורדת

          וגם את  מנוחת  השכנים  כה  מטרדת .

         וברוגז  אנחנו  כמעט  כמו  אויבים :

         רבים ,  מתפייסים ,  מתפייסים  ורבים .

  (מנגנת  "התגרות"  מאת  בלוך) 

קרולינה  –   ולי  לא  ידוע  לשם  מה  ומדוע

          המציאו  בכלל  את  הכלי  האומלל .

        למכים ,  בטובו ,  הוא  מושיט  את  גוו ,

         אחר  כך  משתעל ,  צועק  וצוהל ,

         בוכה  ומילל ,  לרחמים  מתפלל .

  (מנגנת  שני  קטעים  מאת  בארטוק) 

אורנה  –   ואיך  זה  אפשר ,  התוכל  לי  לומר

       דברים  נוראים  שכאלה  לזכור :

     פוקו  קרשנדו  ודימנואנדו 

     וברחש  של  פיאנו  ליווי  לנגן  בו .

קרולינה  –   באחת  לרחף ,  בשניה  להשקיע ,

        באקורד  להבליט  צליל  בודד  ומביע

אורנה  –  ועל  כל  זה  רבות , הוי  רבות  להזיע .

קרולינה  –   כן ,  רבות ,  הוי  רבות  להזיע .

אורנה  –   איפה  הימים  שחלפו  בנעימים

         בם  הצ'מבלו  חי ,  והנעים  עד  בלי  די .

          לנגן  בצלילו  השווה  כה  פשוט

קרולינה  –   ובקלאוויקורד   ממילא  הצליל  כה  פעוט .

אורנה  –   הוי  ,  מי  זה  היה  הגאון  המדופלם

            צרה  שכזאת  הוא  הביא  לעולם .

אמיר  –  הסי ,  הסי ,  הלא  תזכורי ?

            הן  זה  היה  האדון  כריסטופורי .  

עודד  –   ואם  על  הצ'מבלו  את  מדברת ,

            ועל  מגדעות  הפסנתר  מתמרמרת

           התדעי  על  הצ'מבלו  איך  לנגן

           מנגינה  זו  בצליל  משתפך  ורונן ?

   (מנגן  "שיר  עצוב"  מאת  קבלבסקי   אופוס  27) 

   –   ובוודאי  לא  תוכלי  להפיק  ממנענעיו

        צליל  כה  צלול ,  מהדהד  ורחב .

   (נגינת  "באחו"  מאת  וקסמן) 

–      ואני  אף  חושב  שיכול  הפסנתר

        כל  כלי  לחקות  בדמיון  מסחרר .

        כקוסם  הוא  יכול  להפוך  ולשנות

        מסכות  על  פני  כל  ,  בן  שונות  ומשונות .

       למשל ,  כאילו   התגמד  והפחית ,

       והפך  הוא  אפילו  לזעיר  מפוחית . 

   (נגינת  "המפוחית"  של  וקסמן) 

  –   ואם  על  כנף  תפרשו  דמיונכם

       את  קרן  היער  תשמע  אוזנכם .

 

  –  (נגינת  "קריאות  לציד"  מאת  חולדה  גראד  בוך)

–    וקולו  הרוגע  של  שיר  כנסיה

      כמעיין  הנובע  בשלוות  דומיה .

 (נגינת  "שיר  דתי"  מאת  וקסמן) 

–   וכמו  זה  לזה קוראים  ועונים

הקשיבו  לקול  צלצולי  פעמונים .

(נגינת  "שיר  פעמונים"  מאת  וקסמן )

–  אכן  אין  כפסנתר  בבהירות  של  הצליל

מחקה  נאמן  לקולו  של  חליל .

(נגינת  "החליל"  מאת  ברטוק )  

–    וצליליו  של  הנבל  זכים ,  עדינים .

כשזורים   במחרוזת  דקה  של  פנינים .

חווה    (נגינת  "ערבסקה  מס'  2  מאת  דביסי) 

–    אבל ,  כן  אבל . . .     וזה  באמת  חבל ,

רק  קצת  תתרשל ,   תשכח ,  תתעצל ,

וכמו  זה  אחר  זה   קוראים  ועולים

קולות  אבא ,  אמא ,  דורשים ,  שואלים  ,

–    קולות  המרה ,  בלשון  חמורה ,

–    קולם  של  צלילים  ,   ממתינים ,  מייחלים ,

–   וקולם  העגום  של  ספרי  תרגילים . . .

 (נגינה  ב  4  ידים  –  "תחרות  בשלוש  רגלים"  מאת  וולטון) .  

 

–    סוף   – 

        

2.   אני  קומפוזיטור ?

 

  מערכה בשלוש תמונות

מאת   סמדר  כרמי  גיברמן

              אפריל 1967

תמונה א' : "המשחק והאתגר"
קבוצת ילדים מתישבת במעגל . שניים מאחרים .

  –   יוסי  תמיד  מאחר .

–         זה  רגיל .

–         בואו  מהר ,   רוצים  להתחיל .

(המאחרים  באים  בריצה ) .

–         במה  משחקים ?

–         בקלאס ?

–         כבר  נמאס .

–         ואולי  בכדור  עף ?

–         כבר  יוצא  מן  האף .

–         אז  אולי ,  אולי  בחבל ?

–         שטויות ,  דברי  הבל .

–         טוב ,  תציע  משחק ,  שטרם  נמחק .

–         חברה ,  יש  לי  רעיון !   נשחק  בחידון .

–         בחיי ,  זאת  גאון .

–         ובמה  הוא  יידון ?

–         עליכם  יהיה  לנסות  להבחין ,  ביצירה  שאנגן ,  מי  היה  המלחין .

מנגנת  שלושה  מחולות  של  היידן .

–         בחיי  כמה  קל ,  זה  היידן  בכלל .

–         טוב ,  נסה  נא  אתה  ונראה  אם  תוכל ,  בנגינה  להוליך  את  אזנינו  שולל .

מנגן  מנואט  של  מוצארט ..

–         בחיי  זה  קל  כמו  זבוב  לגלות  ולהבחין ,  זהו  מוצארט  האהוב  בעיני  כל  מאזין.

–         ואולי  אנוכי  אנסה  את  כוחי ?

מנגן  שיר  איכרים  של  בארטוק .

–   זה  נשמע  כמו שיר עם

–   בעיבוד  כה  מושלם

–         הן  זה  שיר  אכרים  מאת  בארטוק ,   זוכרים ? 

–         והנה  גם  אתי    מנגינת  חידתי .

מנגן/נת  "ליד"  מאת  באך .

–         לגמרי  לא  מסובך  לנחש  שזהו  באך .

–         אך  ,  לי  יש  רעיון .  הנה  משחק  חדש ,  בו  ידע  ודמיון  מכל  אחד  נדרש .

הנה  אלבישה  שיר  במסכת  פאר .   נסו  נא  להבהיר  מי  אחריה  מסתתר .

מנגן  וואריאציה  שלו  על פי  נעימות  של  בארטוק .

–         בעיני  זה  נשמע  . . .

–         זה  מזכיר  משום  מה  . . .

–         את  בארטוק  כמובן !

–         כן ,  כך  לי  נדמה .

–         ובאיזה  סיגנון ,  תארו  לעצמכם ,  חובר  הקטע  שאנגן  לפניכם ?

מנגנת  וואריאציה  על  מנואט  של  באך .

–         נדמה  לי  שכעת ,  זה  נשמע  כמו . . .

–         מנואט !

–         זה  עכשיו  קצת  מסובך . . .

–         הסיגנון . . .

–         סיגנון  של  באך !

–         רק  רגע  אחד .  ברצוני  לחבר  משהו  מיוחד ,  שונה  ואחר .

–         ואיזה  סגנון  תרצה  לחקות   באותו  ניסיון ,  ונוכל  להשוות  ?

–         לא !  אינני  חפץ  כל  סגנון  לחקות ,  או  לחזור  לתקופות  העבר  הרחוקות .

אינני  רוצה  במסתור  להערים ,  וחזור  בשינוי  על  דברי  אחרים .

לא  לדוש  שוב  ושוב  בסגנון  "משומש" .   הנני  מחפש  שינוי  של  ממש ,

שיורה  ויאיר  נתיב  דרך  חדש .

–         הקשיבו ,  הקשיבו ,  ללא  פשרנות ,  הוא  לוקח  את  העסק  בכל  הרצינות .

–         עיזבוהו  בשקט ,  הן  כל  זה  שטויות .    הריהו  חולם  והוזה  הזיות .

–         לא ,  לא ,  לי  נדמה  כי  טעות  בידך ,  ופליטות  חיפזון  נשמעו  בדברך .

הצדק ,  לפי  דעתי ,  עימדו .   ברם ,  אין  בכוחי  לעזור  בידו .

–         אני  חפצה  כבר  לראות  תוצאות .

–         ואני  מסוקרנת  לקראת  הבאות .

–         הן  קול  בי  לחש ,  רועד  ונרעש ,  ודברו  הנרגש :    אל  תאמר  רק  נואש

ותקרב ,  ותיגש ,   אל  השביל  החדש ,  הנכסף ,  המבוקש . . .

–         הששש  . . .  הששש  . . .

הילדים  יוצאים  ומשאירים  את  ה"קומפוזיטור"   לבד .

–   אבל  איך ?   וכיצד ?   הן  קשה  המשימה  ,  וממני  יכבד  להתמודד  עימה .

    ושמא  אפנה  אל  נבכי  העבר ,  ובעושר  נסיון  מלחינים  מפואר ,

    אחפש  לי  מוצא  לחידת  מצוקתי ,  ויהי  לי  כנר  להאיר  את  דרכי .

    (פותח  ספר  היסטוריה  עבה ,  מניד  ראשו ,   מפהק  ונרדם .       ובחלומו . . . . . )

תמונה  ב'   –    "החלום" .

(בשני  צידי  הבמה    "דלתות  שער" .  בחלל ,  קרוב  לתקרה  –  "עננים" .

 בשני  צידי  השער  ניצבים  שני  מלאכים  בתכלת  ולבן .  ברקע  נשמעים  צלילי  המיסה

 "פפה  מרצ'לי"   של  פלסטרינה ,   פרק   ה"סאנקטוס" .

–         מה  יפו  הצלילים ,  כה  שלווים  וצלולים ,  מתוכם  כמו  נידלים  רגשות  נעלים .

–         מתמזגים  בתפילה  לשלמות  גמורה ,  בהרמוניה  שמימית  ואחדות  נדירה .

( מופיע  באך ,  דופק  בשער .   ברקע  צלילי  ה טוקטה  ופוגה  ברה  מינור ) .

–   הבא  בשערנו  ברוך  תבורך !

–         הן  אתה  הינך  יוהאן  סבסטיאן  באך .

באך  –   אמנם  כן ,  אנוכי  הוא ,  קטון  עבדכם ,  ואתמה ,  היותן  לי  לבוא  בשערכם ?

–         אדרבא ,  אדרבא ,  ברוך  הבא .  הן  בעולם  הצלילים  יצירתך  כה  רבה .

–         שמוע  שמעתי  את  יפי  נגינתך ,  עמקותה ,  שלוותה ,  עוצמתה  וכוחה .

–         כנציג  נאמן  של  תקופת  הבארוק  ,  התוכל  להבהיר  כל  משפט  וכל  חוק ,

שעמדו  ביסודן  של  דרכי  חיבורך ,  ונרד  אלי  חקר  עמקות  יצירתך ?

באך  –   בניגוד  לתקופת  רנסאנס  שחלפה ,  הביאה  תקופת  הבארוק  בכנפה

          ניגודים  אחדים  חריפים  וחדים –  .

          שינויי  רגשות : מסערות  נרעשות  אל  צפוני  מחשבות  עמוקות  ושלוות .

          מקטעי  עליזות  הוד  גבורה  ועוצמה ,  אל  עמקי  מיסתורין ,  הרהורים  ודממה.

          בצד  פוליפוניה  רבת  הקולות ,  בה  בסבך  קונטרפונקט  משתרגות  מתפתלות

          מנגינות  עצמאיות  בדרכן  חופשיות ,  באה  הומופוניה  עם  דגש  על  הרמוניה ,

          חילופים  של  אקורדים ,  שהפכו  עתה   "לורדים" .

          בצידן  של  צורות  כתיבה  חמורות  כמו  הפוגה  למשל ,  חוק  וסדר  בה  ימשל ,

          הופיעו  טוקטות ,  פנטזיות  לרוב  –  צורות  חופשיות  במבנן  על פי  רוב .

          בצד   חלקים  בנויי  קצב  קבוע ,  חוזר  ונשנה  רק  קדימה  ינוע  כמשק  גלגלים

                                                                                   של  רכבת  צלילים . . .

          עומדים  חלקים  בעלי  חופש  נתיב ,  במקצב  של  דיבור  בצורת  רצ'יטטיב .

          אך  שולט  על  הכל  הוא  הבס  כל – יכול .  תמיד  יעמול ,  לא  יהין  לחדול ,

          על  כתפיו  הוא  נושא  ומוביל  ומכוון  הרמוניה  שלמה  וסופרן  מרנן .

          כל  אחד  מפניו  רצונו  יעקוף ,  כך  יצעד  בטוחות  מראשית  ועד  סוף !

–         הו  כמה  מעניין  מאלף  ונפלא  לשמוע  את  כל  התיאוריה  כולה .

–         אם  יישר  הדבר  בעיניך  האם     לפנינו  תיאות  בנגינה  להנעים ?

באך  –   הנני  מוכן  ומזומן  לאלתר .   הן  רק  לכבוד  לי  יהי  הדבר .

          ( מנגן  פרליוד  ופוגה ) .

–         אכן  רעיונות  וצלילים  מופלאים .

–         אך  נדמה ,  גלגלי  ההיסטוריה  נעים .

( נשמעים  צלילי  סימפונית  ההפתעה  של  היידן .  מופיע  היידן ,  דופק  בשער )

–   שלום  פאפא  היידן ,  ברוך  בואך !   הכר  גם  היכרנו  צלילי  הפתעתך .

היידן –   חן  חן  לשניכם  מלאכים  של  מרום .  הנני  משרתכם  באמונה  ובתום .

      –    התוכל  לספר ,  להסביר  ולבאר  מה  חדש   שארע  בעולם  השירה ?

היידן –   כן ,  רבות  השתנה  מתקופת  הבארוק ,

          הנראית  כעומדת  דחויה  מרחוק

          המוסיקה  לא  עוד  תאבק  במבוך  רוב  קולות ,

          בעטיו  המאזין  כה  נבוך .

          עתה  היא  פשוטה ,  קלילה ,  מרנינה ,

          טבעית ,  קישוטית ,  ופשוט  מהנה .

          צלילי  הנעימה  ללא  רוב  קישוטים

          בנויים  על  תבנית  של  אקורדים  פשוטים .

          והפך  הליווי   כה  צלול  ותמים ,

          פשוט  וצנוע ,  נחבא  אל  הכלים ,

          באקורדים  שבורים  את  אוזנינו  ינעים .

          שלא  כמו  בבארוק ,  אין  שטף  זרימה  של  קווי  מנגינות  ללא  רגע  דממה .

          כל  משפט  מאורגן

          במספר  מתוכנן

          וזוגי  של  תיבות

          בקבוצות  קבועות .

          והעיקר ,  החריפו  עמקו  ניגודים

          בשינויי  אופי  רבים  וחדים .

          עתה  הם  קורים  בתוך  פרק  אחד

          ובונים  ויוצרים  ריכוז  מתח  מיוחד .

          וזה  מלווה  במרבית  המקומות

          על  ידי  מעבר  ושינוי  סולמות .

          וכולם  מובאים  עם   רקע   מתאים

          כסדרה  של  נושאים  בדרמת  פלאים ,

          שהיא  לסונטה  יסוד  מהווה ,

          בתקופה  הקלאסית  היא  צורה  חשובה

          ממנה  מיטב  רעיונות  שאבה ,

          והציגה  יצירות  כה  רבות  לראווה .

–         התאות  להנעים  לנו  בנגינתך ,  בבחירת  יצירה  ממבחר  פרי  עטך ?

היידן –   אמנם  כן ,  ברצון  וברוב  הכנעה .

           בתקווה  כי  אסב  לכם  רק  הנאה .

          מנגן  פרק  ראשון  מהסונטה  ברה  מז'ור ,  או  מי  במול  מז'ור ) .

       –   סדר  מופתי   ותכנון  נהדר .

      –   אך  הסכת  ונשמע :   מי  יבוא  לאלתר .

          ( נשמעים  צלילי  חמישית  הקלרינט  של   מוצרט , פרק  שני ) .

–         שלום  לך  מוצרט !

–         שלום  וברכה .

–         ברוך  המביא  בקהלנו  שמחה .

–         שמוע  שמענו  צלילך  הרונן ,

    נישא  בנעימות  השזורות  תום  וחן ,

ותמהתי ,   זה  שפע  של  יופי  היאך

ליצרו  ולחברו  הצלחת  כל – כך .

מוצרט  –   לבי  לא  נתתי  להמציא  המצאות ,

               חידושים  מרעישים  ומיני  הפתעות .

    ניחא  לי  היה  בצורות  קיימות ,

לתוכן  העריתי  מיטב  הנעימות .

תמיד  השתדלתי  למצוא  את  היופי

בצרוף  של  צלילים  ללא  שמץ  של  דופי .

כי  לעולם  אין  המוסיקה  צריכה  להכאיב ,

או  לצרום  את  האוזן ,  הלב  להדאיב .

עליה  תמיד  להנעים  ולהשרות

הנאה ,  או  אולי  במלים  אחרות ,

עליה  להיות  צרופה  ומזוקקה ,

ולהישאר  רק  תמיד ,   כן ,  תמיד  –   מוסיקה !

—    ושמא  תרצה  לנגן  לפנינו

      אחת  היצירות  האהובות  כה  עלינו ?

    ( מנגן   אלגרו  ומנואט  בסול  מז'ור )

ברקע  נשמעים  צלילי  הקונצ'רטו  לכינור  של  בטהובן )

  –    הנה  מתקרב  מישהו  בסערה .

  –    סר  וזעף  ורוחו  מרירה .

  –    הלא  זהו  לודוויג  ואן  בטהובן  הגדול !

בטהובן  –  אני  הוא ,  אכן ,  כה  הרביתי  לסבול .

 נדמה  לי  היה ,  כבר  אינני  יכול ,

 והוכרחתי  לפעול ,

 לשבור ,  לפרוק  עול

 העמק ,  הרחב  כל

 מסגרות  יום  אתמול .

 רק  היצירה  לבדה  היתה  לי  בצר ,

 מקור  נחמה  ועידוד  נעתר .

 בה  ביטאתי  שגיון  יצרי  המורד ,

 בה  תרתי ,  חיפשתי  למרי  לבי  הד .

 בזכותה  הרחומה  גם  נפשי  העגומה

   זכתה  ברגעים  של   שלוות  השלמה .

–     התרצה  ממבחר  יצירתך להשמיע

      באוזנינו  ובכל  רחבי  הרקיע  ?

      ( מנגן  בגטלה  אופוס  33  מספר 2 ) .

–         הו  תקופה  נפלאה  עשירה  ומלאה ,  שטופת  מאורות  ובהירות  של  צורות .

–         אך  נדמה  כי  אתם  האזנתם  דייכם  ובוודאי  עייפתם  ולכן  ,  ברשותכם ,

          נערוך  הפסקה  ל –  15  דקה .

–         ואולם  את  ברכת  השלום  רק  נאמר ,  דרכם  של  צלילי  מנגינות  לאלתר .

         ( מנגנות  ב –  4  ידים  מנואט  של  מוצארט ,  או  רונדו  של   בטהובן )

 

      –    הפסקה   –  

       

    כן ,  היתה  זו  תקופה  עשירה  ויפה

     שטופת  מאורות  ובהירות  של  צורות .

–         אך  נראה  מה  יביאו  כנפי  העתיד

        ברוחו  של  יוצר  התוססת  תמיד .

( נשמעים  צלילי  מראות  ילדות  של  שומאן  )   מופיע   שומאן

–         ידידנו  מר  שומאן ,  שלום  רב  לך .

–         ומה  חדשות  תביאה  עמך ?

שומאן  –  מתקופת  הרומנטיקה  בא  הנני .

זה  עולם  אגדה  כה  רחוק ,  דמיוני .

אכן ,  בקלסיקה  שיווי  של  משקל  השתרר ,

כשקיפות  ובהירות  אור  היום  המסנוור ,

וסדר  מופתי  כל  צעד  הצר .

אך  בנו  הרגש ,  החופש  מושלים ,

בלתי  מוגבלים ,  וגואים  בגלים .

לשון  ההרמוניה  הנהדרה ,

בעזרת  הכרומטיקה  כה  התעשרה .

הצורות  –   חופשיות   כסיפור  של  חלום  –

פנטזיות ,  בלדות ,  תמונות  מאלבום .

נתאר  בצלילים  עדינים  ומעורפלים ,

ברמזים  וסמלים  כעטופים  בצללים .

מנגינה  שירתית  היא  מלת  הפלאים ,

כפרח  כחול  בינות  הסלעים .

–   דבר  שירה  הוא  דובב ,   ושובה  את  הלב .

–   התרצה  להזין  בצלילי  הרזין  את  אוזנינו ?   הננו  מוכנים  להאזין .

   ( מנגנת  דף  מתוך  אלבום  אופוס  99  מספר  1   של  שומאן ) .

–   ועתה ,  לאן ,   פונה  רוח  הזמן ?

   ( נשמעים  צלילי  "מנחת  פאון"  של  דביסי ) .

–   הנה  מתקרב  במצב   רוח   מיסטי

    הקומפוזיטור  האימפרסיוניסטי 

    הוא  קלוד  דביסי

    מה  דברך   כי  תשיא  ?

דביסי –  כי  תראו  כותרות   בראשי  היצירות ,

הן  –   לא  קורות  מעשה  מספרות .

הן  אינן  כלל  אומרות ,  רק  ברמז  מוסרות

על  שינוי  אווירות   בתמורות  מהירות ,

של  צללים  ואורות ,   אותן  מעוררות

הרמוניות  עשירות ,  רוב  גוונים  שזורות ,

אך  לרוב  נשארות  הן  בלתי  קשורות

לסולם ,  וכזרות ,  לו  אינן  מסורות .

הפעמות  נשמרות  לעיתים  נדירות ,

המבנה ,  בו  צורות  חופשיות ,  לא  ברורות .

וכל  אלה  יוצרות   צרור  דקות  זוהרות ,

בצלילים  נוהרות ,   שלל  צבעים  מזכירות .

–         הו ,  אילו  אמרות ,  חרוזים  מזמרות .

–         הן  שונות  וחוזרות  כבאחת  היצירות

הנקראת   "מפרשים " , 

לאורכה  הועמד  צליל  בס  אחד

במקום  רק  יצעד ,  כמו  לנצח  הופקד .

–   התהיה  מוכן ?   לנגן  הנך  מוזמן .

( מנגנת   " מפרשים "  מאת  דביסי  –  פרליוד  מספר  2 .  או  "הרועה  הקטן"  מ"פינת  הילדים") .

–  התפתחות  מדהימה !   אך  בלבי  לי  אתמה ,

    מה  נשאר  עוד  בכלל ,   וטרם  נוצל .

( נשמעים  צלילי  הקונצ'רטו  לתזמורת  מאת  ברטוק  פרק  שני ) .  מופיע  ברטוק .

–         הגיע  הלום  בלה  ברטוק .

כולם  –    שלום !

–         ומה  לדברך  ימלא  ציקלונך ?

ברטוק  –  גדולי  ההיסטוריה  עמדו  לי  כנר :

  פוליפוניה  של  באך .

פיתוח  חותר  מתגבר  וחוזר  של  גרעין  מוטיב  ער ,

ושלמות  הצורה  כדרכו  הנדירה  של  בטהובן .   ועוד

מיצלולים  רבי  הוד

מופלאים  ומיוחדים ,  מדביסי  למדתים .

ושזורים  הם  כולם  ביסודות  שירי  עם :

מקצבים  מנוקדים ,  משקלים  מיוחדים ,

אקורדים  של  קווארטות  ,  סקונדות  יחדיו ,

ומספר  סולמות  בצרוף  מעורב .

–         שוב  נפתח  כיוון  חדש .

–         זה  נשמע  מעניין ,   מיסודות  שירי  עם   יצירות  לתכנן .

–         ושמא  תואיל  לנגן  נעימה ,  ותהי  לפנינו  דוגמא  מתאימה .

    ( מנגן  קטע  מתוך  "לילדים"  מאת  ברטוק )

–         מה  טרם  נחקר  עובד  ופותח ?

–         זה  סוד  המלחין  הבלתי  מנוצח . . .

( נשמעים  צלילי  הרביעיה   מספר  2  של   שנברג ,   פרק  רביעי ,  מכניסת  הסופרן ) .

–         שלום  רב  מר  שנברג ,  מה  הבאת  עימך ?

–    באר  וספר  על  המצאתך .

שנברג  –  בסקרי  התפתחות  אמנות  החיבור ,

הגעתי  לכלל  נקיטת  קו  ברור ,

והחלטתי  שאל  לי  לנהוג  מתונות

ולהסיק  מתוך  כך  את  כל  המסקנות .

עם  היתרבות  התנועה  הכרומטית ,

ושכיחות  של  הרמונית  חיכוך  דיסוננטית ,

הרי  מגוחך ,  כך  אומר  לתומי ,

לציין  איזה  צליל  כמרכז  סולמי .

או  לטרוח  מראש  דיסונאנס  להכין ,

ואחר  לפותרו   "כחוק  וכדין" .

לכן  אז  קראתי  בעוז  להקביל

פני  "שחרור  דיסונאנס"  ועצמאות  לכל  צליל .

מעתה  על  ליווי  ו"ריפוד"  נוותר ,

ומכאן  הנטיה  את  היצירות   לקצר .

ויהי  קשר  יחיד  בארגון  הפנימי

בין   שנים – עשר   טונים   מאחד  לשני .

ונזכור  רק  לשים  את  הדגש  הברור ,

לא  על  השיטה ,  אלא  על  אמנות  החיבור !

–         זו  באמת  מהפכה !

–         הנוכל  לבקשך  להבהיר  את  דרכך ,  בנגינה  מפרי  עטך ?

( מנגנת  5  קטעים  אופוס  19  של  שנברג ) .

–         ועתה  חשוב  וראה ,  מה  לעינינו  כאן  קורה .

התכנון  נעשה  מושלם .   הוא  מקיף  כבר  את  כולם :

סדר  הופעת  צלילים ,  מקצבים ,  עוצמות ,  כלים .

–         אך  כמתוך  התרחקות ,  חלה  איזו  התפרקות :

לא  נבחין  במנגינה ,  אין  מקצב  פשוט  נשנה ,

אין  פעמות  קבועות  חוזרות ,  ולא  הרמוניות  מוכרות .

הסולם  כבר  נעלם ,  ואין  מודולציה  מן  הסתם .

–         לכאורה  זה  קצת  מוזר :  הכל מתוכנן  והכל  –  מופקר .

–         הקצוות  מתרחקים ,  לפתרון  הם  מחכים

–         אן  יגיעו ?

–         מי  ידע   להתיר  את  החידה ?

–         מי  החזק  בהם  יוכל ,  מידיו  הסוד  יתגל .

( מופיע  מרחוק  הילד  הקומפוזיטור )

–         מי  זה  שם  תועה  בודד ?

–         מי  ההלך  הנודד ?

הילד  הקומפוזיטור  –   הו  קהל  חכם  נדיב ,  התוכלו  לי  להשיב

                 אי  הדרך  הנתיב ,  את  המשך  דרכי  יכתיב .

                 ואולי  אשוב  אחזור   אל  מלחיני  תקופת  האור ,

                 אל  מוצרט ,   בטהובן   ובאך    (הם  קמים)

                 הרי  אהבתים  כל – כך .

המלחינים  –   לא  תוכל  לשוב  אחור !

             –   מחוגי  הזמן  סחור  סחור

     רק  קדימה  צועדים ,    לקידום  היעדים .

הילד  הקומפוזיטור  –  מלאכים  בני  מרום ,  הו ,  סילחו  נא  לי  בתום .

                          החיבור  הוא  לי  אתגר ,  אך  כיוון  דרכי  נסתר ,

                          ופתרונותי  אזלו .    לעזרני   התוכלו ?

–         לא  נוכל  לעזרך ,

–         נתונה  היא  בידך ,

–         לחפש  ללא  לאות ,

–         באתגר  להתנצח ,

–         את  השער  לפצח ,

–         והסוד  לפענח .

כולם   –   אל  תחדל ,   חפש ,  חפש ,

–         אל  תלאה ,

–         אל  תהסס ,

–         והמשך  במאמציך ,

–         תן  אמון  בכוחותיך ,

כולם   –    ומצא  את  הלפיד ,  שכל  צל  ספק  יכחיד ,  מנתיב  המוסיקה  לעתיד !

       ( ברקע  נשמעים  צלילי  יצירה  בת  זמנינו .   כולם  יוצאים ) .

       תמונה  ג' :    "ופתרונו " .

( הילד  הישן  שוב  יושב  במרכז ,  ומתעורר  משנתו . )

הילד  ה"קומפוזיטור"  –  הו ,  חלום  נפלא  חלמתי

הלוואי  כולו  זכרתי .

המראות  כבר  נשכחים ,

מה  אמרו  המלאכים ?

לחפש . . .  לא  להסס . . .

הלפיד . . .   יאיר  עתיד . . .

באתגר  להתנצח . . .

והסוד  לפענח . . .

( הילדים  נכנסים,  ומתאספים  סביבו ) .

–         מה  אומר  אתה  כעת ?

–         כן ,  על  מה  זה  תפטפט ?

–         מה  קראת  בספרים ?

–         מה  החכמים  אומרים ?

ה "קומפוזיטור"   –   בספרים ,  כלל  לא  קראתי ,

                        כי  פתאום ,  פתאום  נרדמתי .

                        כנראה  הרבה  ישנתי ,

                        הן  חלום  נפלא  חלמתי .

–         שוב  חולם  הוא  חלומות ,  הזיות  שווא  מדומות .

–         רגע ,   תנו  לו  לספר .  מה  חלמת  ?   היזכר .

ה"קומפוזיטור"   –   זה  היה  חלום  ארוך .  אך  נדמה  לי  כי  מתוך

                   המראות  הנפלאים . . .    נתגלה  לי  סוד  פלאים .

–         מה  אומר  אותו  הסוד ?

           איך  לדעת  בלי  ללמוד ?

–        די ,   הפסק  כבר  לדבר ,

         ונשמע  מה  הוא  אומר .

ה"קומפוזיטור"  –   מלאכים  ראיתי ,  שנים ,

                       שם ,   בשער  לשמים . . .

–         עד  שהוא  ימצא  מלים

אשחק  קצת  בצלילים .

           (מנגן  קטע  של  פרסל ) .

ה"קומפוזיטור"   –   רגע ,   רגע  ,  כבר  נזכרתי .  לחבר  הרי  חפצתי .

                       והיו  המלאכים  לי  אומרים  ומבטיחים

                       כי  אם  רק  ארצה  מאוד  ,  אתאמץ  ואעבוד ,

                       לא  אחסוך   עמל  ופרך ,   אז  אגיע  אל  הדרך .

–   איזו  דרך ?    נא  הסבר .

    מה  החלטת   לחבר ?

–         האומנם  לך  ידוע

העתיד  לאן  ינוע ?

ה"קומפוזיטור"   –   לא  ארצה  להתרברב ,   על  דבר  לא  אתחייב ,

                       אך  ארגיש  מחובתי ,  עם  מיטב  ידיעתי ,

                       בצלילים  אשר  אשמיע ,   הרהורי  בם  להביע .

                                ( מנגן  חיבור  עצמי ) .

–         הזוהי  הדרך  הבלתי  נודעת ?

–         אולי  כן .

–         ואולי  לא ,   אינני  יודעת .

–         ואולי  זו  רק  דרך  אחת  מרבות ,  הפותחת  לפנינו  מבחר  נתיבות ?

–         אולי .

–         כן ,  אולי .

–         ואולם  בעיני ,  מחשבות  מרובות  הדבר  מעורר ,  והייתי  רוצה  לנסות  ולחבר .

              ( מנגן /נת   חיבור  עצמי ) .

–         אך  אני  מהסס ,  הן  איני  מנוסה .

–         הו ,  אל  תרתע !

–         נסה !

–         כן  נסה !

כולם –   כן ,  צריך  לנסות  ,

           לחבר  ולגלות  את  מטרות  העתיד  הכמוסות !

              ( הילדים  מנגנים  בזה  אחר  זה  את  יצירותיהם ) .

                                  סוף .

.

.

3. תור  הזהב   –   אימתי

   מחזה  מוסיקלי  מאת   סמדר  כרמי  גיברמן

            מערכה  בשתי  תמונות .  1968

תמונה  ראשונה  –   "היבוא  המבול" ?

(קבוצת  ילדים  מתאספת)

–      חברה ,  שמעתי . . .

–      מה  שמעת ,  הגד !

–      שמוע   שמעתי  כי  הערב  עומד    להערך  קונצרט .

–      מה  בו  ינגנו ?

–      לא  אגיד .

–      אוי  ,  ספר  כבר ,

–      אמור  כבר ,   נו !

–      טוב .  אך  בסוד :  ינגנו  (לא  עלינו)  ,  קונצרט  של  מוסיקה  בת  זמננו .

–      אוי  ואבוי !

–      אויה  לי  ,   אללי !

–      הרי  זה  נורא  ואיום  בחיי !

–      ולמה ,  אמור  לי  זה  כל – כך  נורא ?

–      התוכל  להסביר  עמדתך  הברורה ?

–      כי  אותי  היא  תמיד  משאירה  במבוכה ,  והריני  נדהם  כמו  לפני  מהפכה .

–      במקומם  של  צלילים   עליזים  וקלילים ,

–      קולות  לא  ברורים

–      קופצים  ועוברים

–      בוקה  ומבולקה

–      צפירה  ושריקה

–      נהמות  בקול  לחש ,  בזמזום  וברחש ,  בנחש  ותחש  ורעש  וגעש

–      בעיני  זהו  כחש !

(כל  אותו  זמן ,  הילדים  מחקים  בצלילים  מוזרים  מוסיקה  אלקטרונית)

–      ומה  הלאה ?

–      עזוב ,   זה  באמת  יהיה  לא  טוב .

–      זאת  תהיה  קטסטרופה ,   איך  אותה  נעקופה ?

–      הוי  שוד  ושבר !

–      חזיז  ורעם !

–      זה  יהיה  המבול !

–      כמו  אז

–      כמו  פעם !

–      אני  מפחדת ,   הוי ,  מה  נעשה ?

–      הנה  עצתו  של  אדם  מנוסה .

–      ולמה  תעז  כעת  להתרברב ?

–      איני  מתרברב ,  הנני  רק  שואב

     מנסיון  העבר  של  אבינו  נוח

     שבנה  לו  תיבה ,   והרבה  כה  לטרוח ,

     למען  הצל  ממבול  ואימתו

     כל  זוג  מן  החי  ואת  בני  משפחתו .

     ולכן  גם  אנחנו ,  שלובי  ידים

     אל  התיבה  נצעד   שנים   שנים .

–      לאיזו  תיבה  הנך  מתכוון ?

–      לתיבה  מוסיקלית ,  שתמיד  תנגן

מנגינות  חביבות ,  נעימות ,  ערבות ,

עליזות  ויפות ,  על  כולם  אהובות .

–      מסכימים !

–      מי  ראשון ?

–      אנחנו  נתחיל !

–      כן  אנחנו  נתחיל

–      ברון  ובזמר  בצליל  ובגיל .

(מנגנים /ות  ב – 4  ידים)

 

–      והנה  אני

–      וגם  אני

–      בשיר  זמר  חינני .

(מנגנות /ים  ב – 4  ידים) .

 

–      והנה  גם  אנחנו  נרוץ  נמהר ,  בטרם  דלת  התיבה  תיסגר !

     (נגינה  ב – 4  ידים)

–      מהר ,  מהר ,  פן  בסוף  נאחר      (נגינה  ב – 4  ידים)

–      ומי  עכשיו ?

–      מהרו  אתם ,  ואנחנו  נשמור  מאחור  עליכם .

(נגינה  ב – 4  ידים) .

(לאחר  העלמם   נשמע  צלצול  של   גונג ! ) . . .

–      אוי  ואבוי  נסגרה  התיבה ,

–      ואותנו  לבד   לבד   כאן  עזבה .

–      רצינו  לשמור ,  ונעמוד  מאחור .

–      אחרונים  היינו  ,   בסוף  התור .

–      מסביב  מנשבות  בחוזקה  הרוחות ,

ואנחנו  נעזבנו  כאן  לאנחות  . . .         ( מתיישבים  עצובים  ובוכים )

        ( מבריק   רעיון  במוחו )

–  אך  אני  לא  פחדן !  הנני  מוכרח    להיות  אמיץ ,  אני  לא  אברח .

    אני  אחכה  לו  לאדון  המבול ,  ונראה  אם  יבוא  וישליט  כאן  בלבול.

–      למה  תתכוון ,  הסבר  את  דברך

הנני  מבולבלת  וכה  נבוכה .

    –  פשוט ,   לקונצרט  הערב  אלך .

        התבואי  אתי ,  ויחד  נלך ?

    –  לקונצרט ?   האם  זה  איננו  אותו  הקונצרט  ליצירות  בנות  זמננו ?

    –  זה  הקונצרט !   ובכן ,  בלי  היסוסים .

–      ט ט ט . . . טוב ,  אך  האם  עוד  ישנם  כרטיסים ?

–      לקונצרט  שכזה  תמיד  יש  ויש .

רק  לא  לפחד  ,  ולא  להתייאש .

    –  ןבכן ,   להתראות  הערב  ב –  שש .

–      ויהיה  זה  בעוד  כ – 15  דקה ,  לאחר  שתנוחו  בשעת  ההפסקה ,

(" כל  אחד  יודע  היטב  את  ערכה" ) .

             –    הפסקה    –

     תמונה   ב'

          (ברקע  צלילים  מתוך  שירים  של  שנברג   או  . . .  )

–      אחרתי ?

–      עוד  לא ,  אך  בואי  מיד ,  ונתפוס  מקומות  טובים  במיוחד .

( מתיישבים .   מאחוריהם  מתיישב  זקן ,  הלבוש  בנוסח  שנות  ה – 30 ) .

–      בוא  ונראה  מה  כתוב  בתוכנית .  קטע  של  שנברג  הבנוי  בתבנית. . .

–      ששש . . .

(נגינת  שנברג  אופוס  11 ,  או  אופוס  19)

–      איך  מוצאת  חן  בעינך  היצירה ?

–      לפי  דעתי  היא  נהדרה .

–      סילחו  לי  בבקשה ,  אך  ברשותכם ,  אביע  נא  את  דעתי  לפניכם

ואומר  כי  אכן  היצירה  לא  רעה  ,

אך  כבדה  היא  מאוד ,  מעיקה ,  מדכאה .

(מיישר  את  גבו  ומסיר  את  זקנו)

בזמנו ,  כשהייתי  עדיין  צעיר

היה  אז  הכל  תוסס  ומהיר

וזרם  צלילים  ער ,  מתלהב ,

היה  את  אוזני  המאזין  משלהב .

(מנגן  קטע  מתוך  "מיקרוקוסמוס"  4  או  6  של  ברטוק)

(מאחור  מתיישבת  "זקנה"  מסוף  המאה  ה – 19)

–      אכן  הכל  כה  מלהיב  וסוער !

–      ואולם  בעיני  זה  סתם  רעש  סורר  ,  משתולל  וגובר ,

פשוט   זו   פראות !

(מסירה  את  המטפחת  ומיישרת  את  הגב)

         ואילו  בזמני ,   הכל  התנגן  בריחוף  חולמני

         נאמר  ברמזים  וברוח  מיסטית

         (זו  לשון  התקופה  האימפרסיוניסטית) .

    –   בריחוף  חולמני ?    זה  מפליא !     הכיצד ?

         לו  יכולתי  לשמוע  רק  רגע  אחד .

         (נגינת  דביסי  –  זכרונות   או   ערבסקה )

           (מאחור  מתיישבת   "זקנה"   מאמצע  המאה  ה-19 )

    –  יפה   להפליא !

–      אך  נשמע  לי  כה  זר .  צרוף  של  צלילים  שונה  ומוזר .

בזמני ,   בתקופת  התקופות  הגאה ,

הלא  היא  הרומנטיקה  הנפלאה

בה  היו  הצלילים  נשמעים  כה  רכים ,

עדינים  ויפים  וכל – כך  מתוקים .

(נגינה .   שומן :  מראות  ילדות .   "חלומות  בהקיץ" )

(מאחור  מתיישב  זקן  מראשית  המאה  ה – 19 )

–      אכן  הצלילים  כה  יפים . . .

–      מלטפים . . .

–      הם  פשוט  שירי  ערש  לזקנים  עייפים .

ואולם  בזמני ,   היתה  רוח  אחרת

הו ,  כן ,   היתה  זו  תקופה  כה  סוערת .

הן  זוהי  הקלסיקה  הנהדרת

בה  כל  צורה  בנויה  לתפארת !

(נגינה  –   בטהובן  –   פרק  סונטה ) .

(מאחור  מתיישב  זקן   מסוף  המאה  ה – 18 )

–      איזו  סונטה  נהדרה

–      מרשימה  באמת ,  מלאת  הוד  וגבורה ,

במיטב  חוויות  של  צלילים  מעשירה .

–      אך  לי  נעשה  כבר  כל  זה  לזרא .

מה  הפאטוס  הזה  ומילות  השררה ,

ללא  כל  ריסון  התפרצות  רגשות,

במיני  מנגינות  סוערות  גועשות .

ואילו  לפנים . . .   (מתיישר)   בימי  צעירותי

הכל  הצטלצל  כה  נעים ,   תרבותי ,

המוסיקה  היתה  כה  נאה  חיננית ,

מאירת  פנים ,   נעימה ,   חייכנית .

    –   האומנם  היה  זה   תור  הזהב ?

         אותו   נחפש  עוד  מעט  כמו   לשוא ?

–      אכן  תור  הזהב .   ועתה  האזינו ,

–      ובמו  אזנכם   תיווכחו   ותבינו .

בעושר  רעיונותיה   מעל  כל  עומדת (נגינה .   –   מוצארט  –   מינואט  וטריו )

( מאחור  מתיישב  זקן  מתקופת  הבארוק )

      –  עליז  וקליל   קולח  הצליל ,

     –  בתום  וברוך  ,  ברנן   וגיל   .

     –  אך ,   הוי  זו  קלות  של  דעת  נקלה ,

         כה  פשוטה ,   כמו  לשיר   ילדים  משולה .

         היכן  הרצינות  והכובד  הרב ?

         העומק  איה  הוא ?    איפה  המרחב ?

         העושר  הקונטרפונקטי  היכן ?

         שילובים  של  קולות   מעשי   ידי  אמן .

         בארג  קווים  של  רקמת  פוליפוניה ,

         בעומק   ועושר   צבעים  של  הרמוניה ,

         וצורות  של  מבנה  מעובד  ומחושב

         על  כל  חלקיו  לפרטי  פרטיו

         שפרחו ,  שגשגו   בתקופת  הבארוק

          אשר  ברוב  יחודה   תזהיר  למרחוק .

–      האומנם  בזמנך  היתה  התקופה ,  שלא  היתה  ותהיה  ממנה  יפה ?

–      הו ,  כן ,   היתה  זו  תקופה  מיוחדת ,

. (נגינה .  באך  –   פוגה  או  אינוונציה ) .

(זמרי  רנסאנס   מתפרצים)

     –   כלים   כלים   ושוב   כלים !

–      ואולם  את  מיטב  ומבחר  הלילים

ישמיעו  קולות  האדם  הצלולים

מכל  כלי  השירה  אין  מהם  נעלים ,

         הם  היו  כמלכים  בתקופה  היפה ,

תקופת  הרנסאנס  ,  שעל  פנינו  חלפה .

והמוסיקה ,   אין  כמוה  צרופה  לטוהר

אכן  היתה  זו  תקופה  של  זוהר !

–      התדעי ,  אולי  סוף  סוף  הגענו

אל  קיצה  של  הדרך ,   בה  כה  התייגענו,

ונמצא  לבסוף   את  תקופת  הזהב

אותה  הננו   מחפשים  זמן  כה  רב .

( שירה  –   מדריגל  מתקופת  הרנסאנס  –   תומס  מורלי ,  או  דאולנד ) 

     –   כפתור  ופרח !   הצליל  כה  מתוק

    –   כרנן  ציפור   מסתלסל   מרחוק .

         בצלילי  מדריגל  שמח  וקל .

         (נזירים  מן  המאות  ה –  10  –   13  )

    –   אך  מה  החולין  הזה   לכם ?

         כשאת  הקדושה   עקרתם  מלבכם .

         היכן  שלטון  הכנסיה   הכל  –  יכול

         אליו  בתפילה  נשואות   עיני  כל  ?

         היכן  הפאר  העתיק   הנאדר

         מן  התקופה  הגותית ,   מקדמת  העבר ?

    –   וקול  התפילה  מפיכם   נדם.

–      היכן  הם  צלילי  כנסיית  נוטר – דם  !

( שירה  :   אורגנום   חמור  וחופשי )

–      אכן  רב  רושם  הצליל  ואדיר  !

–      כן  יש  בו  יופי  מוזר  ונדיר .

( נזירים  מימי  הבינים  המוקדמים )

–      אך  מדוע  ערבוביה  זו  של  קולות  מקהלה ?

–      מיותרת  הינה  ,  שלא  לצורך  התפילה .

–      האם  לא  יספיק   קול  אחד  ויחיד

זך  וטהור  ליבותינו  ירעיד ?

–      ומה  המקצב  הארצי  הפשוט ,

המגביל  את  הצלילים  בכבלי  ממשות  .

–      היכן  אותה  מוסיקה  שמימית  וזכה ,

של  הקנטוס  הגרגוריאני   מעת  רחוקה

( שירה  –   קנטוס  גרגוריאני  –    "בואי  רוח  היוצר" )

–      קדוש  ונאור .

–      תמים   וטהור .

–      אך  הרי  זה  כמו   אבל  קודר  ושחור !

–      מדוע  תחיו  בין  קירות  וכתלים

של  אולמות  כנסייה  ,   קרים , אפלים ,

בשלטון  אין  מצרים   של  מלכות   הצללים

(זו  חשכת  ימי   הבינים   המקוללים )

איה  התקופה  ההלנית ,  היכן ?

משתאות  חנגאות   מסביב  לשולחן .

תמיד  לפנינו  היין  מוכן ,

והיו  הילולות  לנו  קודש  פולחן.

נרים  את  הכוס  לחיי  הנעורים !

לאהבה  ולשמש  קולנו  נרים .

נרימה  על  נס  אמנות  החוכמה ,

נשיר  ונרקוד   עד  תרעד  אדמה .

(שירה  –   שירו  של  סייקילוס  –   שיר  היין )

–      ועת  בתפילה  נדובב  שפתותנו

נישא  אל  השמש  נרימה  קולנו,

מראשו  יגלשו  תלתלי  הזהב  ,

מעל  לפרנסוס   ישלח  את   קרניו

מוקף  בבנות  דלפי ,   הלא  הן  נערותיו

במימי  הקסטאליס  ישכשך  סנדליו .

( שירה  –    "ההמנון   הדלפי   הראשון )

–      משונה .

–      אך  יפה .  אם  גם  נשמע  קצת  מוזד

–      כן ,  זר ,  ורחוק  ,   ובלתי  מוכר .

–      כי  באים  הצלילים   מארץ  ניכר .

–      ואילו  בארצנו ,   בבית  מקדשנו ,

כיצד  צלצלה   שירת   התפילה ?

(קבוצת  לוויים  בשירה  –  שירה  עברית  עתיקה  –  "למנצח  על  הגיתית")

–      אך  אותי  מעניין  ומאוד  מסקרן

איזו  מין  מוסיקה  נוצרה  לפני  –  כן .

(קבוצה  של  סינים   בנגינה  ושירה   –   "המנון  לקיסר"   1000  לפני  הספירה)

–      בלבי  מתעוררים  כל  מיני  הרהורים . . .

–      כיצד  זה  היה  בראשית  הדברים ?

(שירה  קריאות  וצעקות   –   "האדם  הקדמון"   –   שיר  ברברי)

      –   הוי   הפסק !    כבר  עייפתי  מכל  המסע

          ולמצוא  את  הטעם  איני  מנסה ,

          כל – כך  עייפה  הנני  ורצוצה

          ולחזור  רק  הביתה ,   הביתה  רוצה .

    –   אולם  איך  נעשה  זאת ,   כיצד  נחזור ?

          הן  יותר  מאלפיים  שנה  לאחור

          כבר  עברנו  בדרך  לחשוף  המקור

          ולגלות  את  זמנה  של  תקופת  האור .

    –   לחזור  רק  הביתה ,  הביתה  ארצה !

    –   צדקת ,   גם  אני  כבר  עייף  מכל  זה .

    –   הו   ילדים ,  אל  תהיו  נפחדים .

         דבריו  של  אפולו  תמיד  מעודדים .

    –  אפולו ?      –   אפולו ?      –  מי  זה ?   ומה  הוא ?

    –   הו   ילדים ,   מה  לכם  כי  תתמהו ?

        אפולו  הוא  אל  אמנות  השירה ,

        הנעורים ,   האביב ,   והשמש  המאירה .

        ואם  תשאלוהו ,  ודאי  גם  יורכם ,

        ויאיר   ברוב  חכמתו  דרככם.

        (מתקרב  אפולו .    הילדים  כורעים  ברך  לפניו)

אפולו  –   מה  רצונכם  ילדי  האובדים ?

         –    הו   אל  השירה ,   הננו  מתוודים

              כי  דרכנו  איבדנו  מרוב  נדודים .

אפולו  –   מדוע  יצאתם  לדרך  בכלל ,

              האם  לא  טוב  היה  בביתכם ?

         –   כן ,   אבל  . . .

              ניסינו  למצוא  בית  טוב  ממנו .

אפולו  –   וגיליתם  ודאי ,   כי  דבר  זה  איננו .  (הילדים  מנענעים  בראשם )

                  כן ,  כן ,   כך  שערתי .    אם  כן ,  נא  הקשיבו .

              אם  תרצו ,  עוד  היום  הביתה  תשובו .

              עליכם  את  גלגל  ההיסטוריה   לסוב

              בכיוון  הנכון  ,   גלגל  וסבוב

              וכל  אותה  עת  לומר  ולחשוב :

              "אין  עוד  טוב  מן  הבית  שלנו ,  ואין  יפה  מתקופתנו  אנו ."

         הילדים  חוזרים  על   דבריו  בעינים  עצומות  ,  ומסובבים   גלגל  דמיוני  בכיוון  השעון.)

             והתקופות  חוזרות  אל  מעבר  למסך  העבר ,   בהליכה  אחורנית.   משנעלמו  ,

                  פוקחים  הילדים  את  עיניהם  ,  ואומרים   בקול) :

–      אין  עוד  טוב  מן  הבית  שלנו

ואין  יפה  מתקופתנו  אנו .

אין  מן  הבית  מקום  טוב  יותר ,

ולא  נחפש  עוד  תקופת  זמן  אחר !

(הם  מביטים  כה  וכה .  מגלים  את  הפסנתר ,   רצים  אליו ,   ומנגנים  ב –4  ידים

יצירה  שחברו  בעצמם ,  או  יצירה  של  אנדרה  היידו ,  או  סטרווינסקי ,  או  כאשר

יבחרו  הם  או  המורה ) .

 -לסיום   ישירו  כולם  ,   כאשר  המלים  מוקרנות  או  מוצגות  על  גבי  גליון  בריסטול :

( היידן ,  המלים : גתה  ,  נוסח  עברי : יהודה  שרת )

למה  זה  תישא  עיניך  למרחק  בקש  אושרך ?

    שור !   הן  כאן    כל  טוב  עולם

אך  מעינך  הוא  נעלם !

כאן  כל  טוב  עולם .

                                          סוף .

.

.

4. "מה  תרמוז  המוזה"

            צורות  בעולם  המוסיקה

                מערכה  בשתי  תמונות  מאת

                 סמדר  כרמי  גיברמן  1969

   שיר  פתיחה :  "בן  –  המוזות "  ( שוברט  ,  גתה )

תמונה  א' :  "נא  להכיר

המלחין  יושב  ליד  שולחן  ,  עליו  ניצב  נר ,  מחברת  תווים ,  ועט  נוצה .

מאחוריו  עומדת  המוזה .  המלחין  מקמט  את  מצחו .

  המלחין –  במה  אתחיל ?  . . .  במה . . .   (מסתכל  סביבו  ,  קם  ומתהלך  בחדר)

–         לו  הייתי  צייר ,  הייתי  מתבונן  סביבי  ומתאר  במכחול  את  מראה  עיני .

    לו  פסל  הייתי ,  המתכת  והאבן  היו  משמשים  לי  כחומר  ביד  היוצר

    לתאר  את  המציאות  הסובבת  אותי .

אילו  סופר  הייתי ,  הייתי  מספר  סיפורם  של  אנשים ,  קורותיהם ,  מעשיהם

ומחשבותיהם ,  ואילו  משורר ,  במלים  נבחרות  צר  הייתי  את  רגשותיהם .

ברם ,  אני  מוסיקאי ,  ואיני  רואה  כל  זנב  רעיון  כדי  שאוכל  להאחז  בו .

המוזה  –   במוסיקה  אינך  יכול  לראות  דבר .  עליך  לשמוע .  שכן  המוסיקה  היא  אמנות  של  צלילים .

המלחין –  ומה  אני  שומע ?

המוזה  –  שריקת  הרוח ?   צפצוף  של  ציפור ?   זמזום  חרקים ?

המלחין –  אין  לזה  קשר  רב  עם  שפת  הצלילים  שנחלנו  מזה  מאות  בשנים .

המוזה  –  אל  תתייאש  כל – כך  מהר .  יצירה  מוסיקלית  יכולה  להיות  קצרה  ונחמדה

            כמו . . .

המלחין –  כמו  מה ?

המוזה  –   כמו  שיר  קטן .  קח  מלים  וחבר  להן  מנגינה  וליווי  והרי  לך  שיר .

המלחין –  וכיצד  עוזרות  המלים  לחבור ?

המוזה  –  בעובדה  שהן  מגבילות  אותך :  באווירה ,  באורך ,  במקצב  ובמשקל .

            הנה  לפניך  דוגמא :

                   כוכבים   הזהירו  ,         רשף ,  נשף ,  בחשכת   הליל

                   כוכבים   האירו   ,         דרך    הלך    ברחוב   אפל

                   בדרכו   הנחוהו            כספינה    אל    מזח

                   אל  ביתה  הורוהו         אל   ינוע    נצח .

     ( נגינה  –   ברטוק  :  שיר  עם   מעובד   לפסנתר )

המלחין –   רגש  ואווירה ,  אורך  היצירה ,  וקצב  צלילים  לקצב  מלים . . .

המוזה –   וקצב  מדוד  יש  גם  לריקוד .

המלחין –  ריקוד ?

המוזה  –  מדוע  לא ?

המלחין –  ובמה  הריקוד  יוכל  להיות  לי  לעזר ?   מה  משותף  בינו  ובין  המוסיקה ?

המוזה –   הנה  אמרתי :  הקצב .  וזה  מכתיב  לך  שלושה  גורמים  עיקריים  חשובים :

            מקצב  –  בדומה  למקצב  הצעדים ,  משקל  –  כחלוקתם  לקלים  וכבדים ,

            ומהירות  –  כמהירות  תנועות  הרוקדים .

גאבוט  –   לגאבוט  יש  צורה  קבועה ,   שתי  קפיצות  ורקיעה .

            מרובע  הוא  המשקל ,  והטמפו  –   זריז וקל .

            וכדי  שקל  יהיה  לזכור  את  סידרת  הצעדים  במחזור ,

            משני  חלקים  הריקוד  בנוי ,  החוזרים , כל  אחד , ללא  שינוי .

          ( נגינת  גאבוט  מאת  באך ) .

המלחין –  מה  עוד  משמש  כנושא  לחיבור ?

המוזה  –   מה  עוד ?   הנה ,  עלילה  או  סיפור .

סיפור  –    הסיפור  הוא  כה  מוכר ,   על  חתול  ועל  עכבר .

             זה  רודף  אחר  טרפו ,  וזה  בורח  מאויבו .

             הסיפור  לרוב  נגמר    בסיום  נוגה  ומר .

             אך  את  פרטי  המעללים . . .   דמיונכם  חיש  קל  ישלים .

          ( נגינת   "חתול  ועכבר"   מאת  קופלנד ) .

המוזה  –   אתה  נראה  בלתי  מרוצה  עדיין .  האם  המנגינות  לא  נשמעו  משכנעות ?

המלחין –   הן  כשלעצמן  נשמעו  משכנעות  בהחלט .  אבל . . .

המוזה  –   כן ?

המלחין –   אבל  נניח  שאין  לי  רצון  להשען  על  חומר  זר  למוסיקה ,  מאין  אשאב

             את  הרעיון ?

המוזה  –   פשוט  מאוד ,  מן  ה"חומר"  ממנו  מורכבת  המוסיקה :  צלילים ,  מקצבים ,

             עוצמות   וגוונים .

המלחין –   את  צודקת !  אם  כן ,  הריני  מתחיל .  .  .   (רושם,  מביט ,  ומציין  בגאווה ) :

             ובכן ,  יש  לי  רעיון . (חושב  רגע ,  ובאכזבה) :אבל  הוא  כל – כך  וצנוע .

המוזה  –   אתה  יכול  לחזור  עליו .

המלחין –   זה  רעיון .  אני  יכול  בעצם  לחזור  עליו  כמה  וכמה  פעמים .  זה  יחסוך   לי

             זמן  ומחשבה .

המוזה   –   היזהר ,  פן  יהפוך  הקטע  למשעמם  על  ידי  חזרות  רבות  מדי .

המלחין  –   טוב ,  אז  אשנה  תו  אחד  או  שניים ,  ואולי  גם  את  המקצב .

המוזה  –    אפשר ,  שכן  זוהי  ואריאציה .

המלחין  –   ועכשיו ?

המוזה   –   עכשיו  השינויי   צריך  להיות  חריף  יותר ,  מעין  ניגוד .

המלחין  –   כלומר  סתם  רעיון  חדש ?

המוזה   –    חדש ,  אבל  לא  סתם .   חדש  אבל  שייך .  ניגוד  תואם  כמו  יום  וליל ,

               או  אור  וצל  .

המלחין  –   זה  נעשה  כבר  מסובך .

המוזה  –   כן ,  אך  דווקא  משום  כך ,  זה  נעשה  כה  מעניין ,  את  האוזן  מסקרן .

             כאן  בא  תורה  של  הצורה .    המשך  הדרך  מאירה .

             היא  משמשת  אמצעי   להשגת  המטרה .

המלחין –   צורה ?   הרי  זה  כמו  חידה .   האם  אחת  היא  ויחידה ?

המוזה  –   לא .  יש  שונות ,   אף  רבות .   אך  הנה  הן  כבר  באות .

(מופיעות  ה"צורות" :  "צורת  השיר" ,  "רונדו" ,  "וואריאציות" ,  "פוגה" ,  "סונטה" ) .

צורת  השיר

 ב'          –   לצורת  השיר  דרוש  רעיון   פשוט ,  בהיר ,   וברור  בצביון .

א'  –    נפתח  במשפט ,  או  זוג  או  שלושה ,  עד  יבוא  דומיננט  ויפסוק  אתנחתא .

          אז  נחזור  ללא  חת  ונתחיל  מרישא .   ועתה ,  לאחר  שה "א"   מוכר

ב'  –    נוכל  את  ה "ב' "  להתחיל  לאלתר . אם בוואריאציה  ואם  בניגוד ,

         תהיה  זו  מוטציה  כל  אוזן  תצוד.

יופיע  שינוי  במוטיב ,  בסולם ,  ואולי  בליווי ,  ואולי  בכולם .

ואלה  ירחיקו  בדרך  מסע ,  ירחיבו ,  יעמיקו  לפרוש  המצע ,

ואז  כמו   לפתע  . . . .

א' (ג'ׂׂ) –    ה א'  יוחזר .  ונסיימה  בקטע  חביב  ומוכר .

          אך  כאן  הוא  יגיע  לא  לדומיננט ,  אלא  לטוניקה ,  המאשרת

          כי  הסוף  יהי  כך  ולא  אחרת .

ב'   –    ואז  נחזור  על  כל  אלה  שוב ,  כדי  שנזכור  את  מעשה  השילוב .

 א' (ג') – וכך  נהנה  מיפי  המבנה  שברוב  פשטותו   את  לבנו  קונה .

א'  –    ואם  יש  בידכם  עוד  טיפה  סבלנות ,   נוסיף  ברשותכם  לזו  השלמות –

טריו  קטן  שובב  וקליל ,  ןיהי  בו  משום  החידוש  שבצליל .

ב'  –    ברם ,  הצורה  הפשוטה ,  הסגורה ,    גם  כאן  שמורה  בחומרה  יתרה

א' (ג') –  ועכשיו . . .   "ניחושון" . . .  כמובן ,  נחזור

    אל  הקטע  הראשון ,   בו  דברינו  נגמור .

    ( נגינת   מנואט  וטריו  של   מוצארט  ) .

–

      –   .

נושא   עם   וואריאציות

–   נושא  עם  וואריאציות  הוא  מבנה   "מופשט" ,

    בו  אוסף  של  גראציות  שכולן  אחת .

    זו  לפנים  נמצאה  בטנור ,  כקנטוס  פירמוס  בעידן  הרנסאנס  הנאור .

    סביבה  שוטטו  קולות  אחדים ,   סלסלו ,  התקשטו ,  רבדים ,  רבדים .

    מאוחר  יותר ,  בתקופת  הבארוק ,  מנגינת  בס  חוזר  הפכה  לחם  חוק .

    בארבעה  או  שמונה  צלילים  היה  די  לה ,

    וכך  אז  נבנו   שאקון   ופסקאליה .

    במאה  הי"ח ,   בתקופה  הקלאסית ,  מנגינת  הסופרן  הפכה  לראשית .

    וזו –   בצורה  דו – חלקית   היא  נבנית ,  כמתכונת  השיר :  א' א' ב' ב' .

    לפעמים  היסוד  והחומר  לשוני ,  היה  מהווה  רק  שלד  הרמוני .

    לעיתים  אך  פחת  הבלתי  משתנה  למוטיב , או  כיוון  בוואריאציות  מבנה .

    הוואריאציות  עצמן , האמרה  כך  אומרת ,  הן  אותה  הגברת  בשינוי  האדרת .

    יש  ותדהר  כסייח  קל  נמהר ,  יש  ותצעד  כנסיך  מכובד ,

    או  נכאים  תהגה  במינור  הנוגה ,   או  תעוף  במרופרף  כפרפר  שקוף  כנף . . .

    ואולם  ברשותכם ,  לא  אמשיך  בפישוט ,  כי  עוד  מעט  קט  אשאר  בלא  כסות. . .

    ואחרונה  חביבה  –   הקודה  הגואלת .   בפעמון  הסיום  היא  קוראה  ומצלצלת ,

    מסיימת  דבריה ,  חותמה   ונועלת .

    (נגינת   נושא  עם  וואריאציות  מאת  מוצארט ) .

 

רונדו

            –   בצורת  הרונדו  פרוש  מצע  רחב .  ויש  לכן  מקום  בו ,  לגיוון  כה  רב .

    א  –  בקטע  הפותח  שופעת  מנגינה ,   בזרם  קל  קולח ,  כמחרוזת  עדינה .

רווי  שמחה  ואור ,  קלילות  ומשובה ,  חכמת  חיים ,  הומור ,  דקות  של  מחשבה.

  ב  –  הקטע  השני  דוהר ,  חולף  ביעף ,  קליל  וחינני ,  כמו  יפרוש  כנף .

סולמו  יכלול  דיאז  אחד  יותר ,  אך  יענה  גם  כל  סולם  קרוב  אחר .

נמצא  כאן  סולמות ,  ארפג'ים  וקפיצות ,

ושאר  מיני  חוכמות  כמו  סינקופות  מקפצות .

והדינמיקה  תהום ,  המתח  יעלה ,  ואז  לפתע  ופתאום . . .

    א  –   ה א'  יתגלה .

ושוב  הכל  יזרום  בנחת ,  בשמחה ,  ברון ,  והמנגינה  קולחת  בסולם  ראשון .

זה  ה א'  על  פי  רוב  ,  כאן  יופיע  מקוצר ,

כדי  שלא  נתחיל  לחשוב  שהוא  נמאס  עלינו  כבר .

ג   –  עתה  מופיע  בשורה  קטע  ג'  הנישא , שהוא  מוקד  היצירה ,  הוא  השיא  והמושא.

בנוי  בדרך  כלל  לפי  צורת  השיר :  ה א'  במינור  יקדר ,  ל ב'  מז'ור  בהיר .

את  דמיוננו  בצליליו  ישא  למרחקים ,  עד  כי  נחוש , ולא  לשווא , כי  אנו  ניתקים

ונישאים  הרחק  הרחק  ,  ומגיעים  לאן ? . . .    זה  הגורל  לנו  שוחק . . .

א  –  ל א'  כמובן !  ושוב  אותו  זיק  של  הומור ,  ושוב  אותה  שנינות .

ואולי  הפעם  למזמור  יש  ספח  של  קישוט .   ועתה  מה  לפנינו ?

ד  –   קטע  ד'  יקדמנו .  המצאות  מלוא  הכף ,  הפתעות  יביא  אלינו .

שוב  הכל  יהיה  מוזר ,  כה  שונה  רחוק  וזר .

ונפתח  את  המסך  אל  נבכי  עולם  נסתר .

אך  בטרם  נתעייף ,  הרהורים  כבדים  נחשוב . . .

א  –   חיש  ה א'  יצטרף ,    (כולם) :    והכל  יהיה  רק  טוב !

     ( נגינת  רונדו  מאת   מוצארט ) .

   פוגה

–         הפוגה  היא  מבנה  מרשים  ומיוחד ,  שכל  כולו  נבנה  מסביב  נושא  אחד .

למרות  שמשתתפים  בבניינה  קולות  מספר ,  כולמו  שותפים  בהסכמה  שלא  תופר

ויחד  שואפים  לאותו  רעיון  נבחר .

וזה  הרעיון  תחילה  יוצג  לבד ,  כדי  לחרות  בזכרון  את  מבנהו  המיוחד .

אז  מופיע  קול  שני ,  חוטף  את  הנושא ,  ועל  כתפי  הצלילי  החמישי  אותו  נושא .

ובינתיים  הראשון  ממשיך  כמלווה ,  בין  חופשי  ובין  קבוע ,  ככל  אשר  יאבה .

בטוניקה  בא  קול  שלישי ,  כשהנושא  בפיו ,

אחר  בצליל  החמישי  לו  הרביעי  ישיב .

ובתום  התצוגה  קצת  ננוח  ובינתיים ,  נעשה  קצת  הפוגה ,  בשיח  נגינת  ביניים .

כאן  הנושא  מחליט  במועט  להסתפק ,  ותצוגה  חלקית  בין  הקולות  חולק .

הוא  סולמות  יעבור  או  יצטופף  בסטרטה ,

ילך  אלי  מקביל  מינור ,  ואל  סוב – דומיננטה ,

אחר  לסופר  טוניקה  ולדומיננט  כלה ,  ועל  בסיס  נקודת  עוגב  קרשנדו  יעלה

ויתנפץ  אקורד  מוקטן  עלי  משהית  –   פרמטה . . .

אזי  ב פיאנו  ראש  יורכן ,  ונתגלש  למטה .      וכאן  הקודה  תסיים .

אכן  אדיר  קולו  של  הנושא , אשר  מבנה  הקים ,  מקשה  אחת  כולו ,

וקולות  רבים  כל – כך  איחד  אל  מול  דגלו .   ( נגינת  פוגה  של  באך)  .

צורת  הסונטה

–         הסונטה  היא  דרמה  גדולה  אנושית ,  בה  ניצבת  פרובלמה  קשה  ממשית .

כיצד  לקשר  בין  שנים  נושאים ,  זה  לזה  מתנכר ,  ולהופכם  לרעים .

לשם  הקיצור ,  ומטעם  ברור  ,  רק  לחלק  ראשון  נייחד  הדיבור .

כפתיחה  חגיגית  הקדמה  אפשרית ,  כבדה  ואיטית ,  אם  גם  לא  הכרחית .

–         ומיד  בסופה  תתפרץ  כסופה  מנגינת  האלגרו  בכל  הוד  מעופה .

היא  בזאת  מציגה  את  הנושא  הראשון ,  ופותחה  התצוגה  בהדר  וגאון .

הנושא  בנוי  סביב  גרעין  חד  ברור ,  שנקרא  המוטיב בכל  עבר  שזור .

–         עם  מנגינה  של  גשר ,  סולם  חדש  נקבע ,  נטוס  על  כנפי  נשר  אל  הנושא  הבא .

–         הנושא  השני  כה  לוטף  חייכני ,  שירתי ,  חינני , מהורהר ,  חולמני .

כה  חריף  הניגוד ,  הפער  כה  רב .

כמו  עומדים  הם  לחוד – זה  במזרח , זה  במערב .

אולם  זו  החידה  איך  אותם  לקשר ,  ניצבת  עומדה  כאתגר  ליוצר .

–         ובסוף  התצוגה ,  טרם  סוד  ייפתר ,  בא  קטע  של  קודה  נועל  וסוגר .

וכדי  שנחדור  אל  עומקה  של  הבעייה ,  מיד  נחזור  על  כל  התצוגה .

–         עתה  נפתחים  קטעי  הפיתוח ,  בם  נושאים  נחתכים  כבאזמל  של  ניתוח .

–         שברי  משפטים  בני  מוטיב  מופרדים ,  אט  אט  מתלקטים ,  ויחדיו  מתלכדים ,

–         כמו  לא  ידעו  שובעה  ישברו  מוסכמות ,  יעברו  הם  שבעה  מדורי  סולמות .

–         במרוצה  מתנשפים ,  זה  בזה  מתנגפים ,  בדרכם  הם  גורפים , דוחפים ,  סוחפים ,

–         זה  את  זה  מנגחים ,  בחימה  מתווכחים ,  אך  לסוף  משלימים ובקולות  תואמים

הם  עולים  ושרים ,   משמחה  נוהרים ,    צעדם  מאיטים   ולאן   מגיעים ?

–         לנושא  הראשון  החביב  המוכר , הפותח  באון  את  קבוצת  המחזר .

–         ושוב  אחריו  הגשר   יבוא .  ואולם  עכשיו  כה  שונה  תפקידו.

במקום  להעלם  הוא  מוסיף  להתמם  בלצון  מתחכם , וממשיך  משחקו .

אך  לשום  מקום  חדש  לא  יגיע ,        – הן  נושא  ב'  באותו  הסולם  כאן  מופיע .

שכן  כאן  יבוא  הפתרון  הנכסף :   לשני  הנושאים  סולם  משותף .

עכשיו  הם  נראים  שייכים , מתאימים , באחדות  ניגודים  זה  את  זה  משלימים .

–   וכדי  להנציח  את  האפיזודה ,  בקדנצה  מורחבת   תפרוץ  כאן  הקודה .

    וזו  ממהרת ,  ובתבנית  אקורדים  חוזרת  מסיימה  וגומרת  צורה  לתפארת

    פרי  רוחו  של  אדם .

כולם –   אכן  פלא   מושלם !   (נגינת  פרק  סונטה  של  בטהובן  או  היידן  או  מוצארט) .

    –   –   –   –   –   –  –   –   –   –   –   –   –   –   –   –   –

המוזה –  ובכן  בנותי  הצורות ,  מה  בפיכן  הבשורות ?

הסונטה –  אני , כידוע ,  הבת  הבכירה ,  אין  ממני  לעושר  ולתפארה .

הפוגה  –  הוי ,  אל  נא  תרבי  דברי  רהב  ולהג  ,  שהם  עלולים  להפך  גם  ללעג .

הסונטה –  לי  ניגוד  של  נושאים  וניגוד  סולמות ,  בדרמה  שלמה  של  דמויות  לוחמות.

הפוגה  –  אך  אצלי  הניגוד  הוא  פנימי  ועמוק ,  בין  הנושא  למלוויו  לפי  חוק .

רונדו  –   הוי  צרור  של  חוקים  יבשים  בדמות  פוגה ,

           אמור ,  עד  מתי  סביב  נושא  אחד  תחוגה  ?

           הנה  אנוכי ,  עליז  פרחחי ,  אצלי  בכל  פעם  שינוי  הכרחי .

וואריאציות – כן ,  אתה  רק  קבוצה  של  קטעים ,  מודבקת  בדרך  מקרה  כמו  טלאים .

רונדו  –  ומה  את ,  גברת ,  תמיד  את  נשארת , ללא  כל  שינוי ,  מלבד  האדרת .

השיר –   ומה  אתנו ?    היכן  מקומנו ?

כולם  –  אתם  קטנים  ותמימים ,  לא  עלינו .

השיר –   אנחנו  קטנים  אבל  גם  גדולים .   ביכולתנו  להעלות  רגשות  נעלים .

המוזה –  עד  אנה  תקניטו  כל – כך  זה  את  זה ,  האין  בכן  רגש  אחווה  כהוא  זה ?

           אפשר  כבר  לחשוב  שאינכן  אחיות ,  הן  לגזע  אחד  כולכן  שייכות .

המלחין –  מגזע  אחד ?   האין  זה  מוזר ?

המוזה  –  ואתה  מה  תאמר ?    מה  תיקח ?    מה  תבחר ?

כולם (אחד  אחד) –   שיר ?   וואריאציה ?    רונדו ?    פוגה ?     או  סונטה ?

המלחין –  אני  המום  נבוך  ומבולבל .  ראשי  סחרחר  עלי  כגלגל .

            מי  זה  הביא  אתכם ,  אשאל ,   ומאין ,  מאין  הגעתם  בכלל ?

כולם –   מאין ,  מאין  הגענו ,  מאין ?          כמו  יש  מאין ,       כהרף  של  עין ,

           וקולנו  עדיין  משתבח  כיין ,   מאין ,   מאין ,   מאין ,   מאין ,   (מתרחקים)

המלחין –  מאין ,  מאין . . .  ראשי  כהלום  יין .

            האם  אני  הוזה  דמיון  שווא  כמחזה ?

            מוטב  שאולי  אעצום  את  עיני ,   ויתבהרו  מחשבותי .

           (מוריד  את  ראשו  ונרדם)

כולם   (מרחוק)  –   מאין  ,  מאין ,   מאין ,   מאין . . .

        –   ואולם  את  התשובה ,   ברשותכם  האדיבה ,

            נשהה  לעוד  ט"ו  דקה ,   לאחר  ההפסקה .

תמונה  ב' :   "מאין  ולאן" .

ברקע  נשמעים  צלילי  שירת  "מזמור  לדוד"  –   שירה  עברית  עתיקה .

כוהן  עברי  –   בין  כותלי  מקדשנו  שבירושלים ,  שירת  הלוויים  שלוחה  לשמים .

      בה  יתאימו  צלילים  להטעמות  המלים ,  בפי  שתי  מקהלות ,  בחילוף  הקולות ,

    כשאלה  ותשובה ,  זו  קוראה  וזו  משיבה .    או  שירת  מקהלה  בשילוב  קול  יחיד ,

    ומזמור  תהילים   לפנינו  יעיד :  "למנצח  על  הגיתית  מזמור  לדוד " . (שירה ).

נזירים  "מוקדמים"  –  שירי  התפילה  הפשוטים , הצנועים ,

                          על  שם  גרגוריוס  הגדול   נקראים ,

                          שערכם  וסידרם  לקובץ  מוכן

                          לשרת  את  סדרי  התפילות  בפולחן,

                          במאה  השביעית  לספירה  הנוצרית

                          על  יסוד  נעימות  השירה  העברית .

                          כראייה  ישמשו  קודם  כל   המלים ,

                          שהן  מספר  התנ"ך  ומזמורי  תהילים .

                          גם  כאן  המקצב  הוא  חופשי  לא  ברור .

                          המלל  בפרוזה ,  כמו  בדיבור .

                          סלסולי  מנגינות  בנימה  מזרחית ,

                          וזמני  התפילות  –  שחרית  וערבית .

                          וכמו  כן  הנעימות  –  יש  בהן  כה  דומות .

    גם  צורות  השירה  העתקו  אל  נכון .   מקהלות  בדו – שיח ,  הנקרא  "אנטיפון",

או  צורת  "רספונסוריום" , בה  כלולה    שירת  היחיד  ותשובת  מקהלה .

מאלה  נוצרו  צורות  שונות :  בתים  חוזרים  כבשירת  המנונות ,

ומבחר  צורות  מחזוריות ,  או  צורות  חופשיות  כבשירי  הללויות .

שירה :  מזמור  גרגוריאני  –  "בואי  רוח  היוצר"   “Veni  Creator  Spiritus”

נזירים  מהתקופה  הגותית  –

–         במאה  העשירית  הפוליפוניה  התפתחה ,

מתוך  צרוף  קולות  שונים  בהקבלה  צמחה .

בה  קטע  קנטוס  גרגוריאני  הוא  הקול  הפרינציפלי ,

ובקווארטה  מעליו  נבנה  הקול  האורגנלי .

באורגנום  חמור  התנועה  היא  מקבילה  –

תו  מול  תו   המקהלה  יורדת  ועולה .

באורגנום  חופשי  התנועה  היא  מנוגדת .

כשמקהלה  אחה  עולה  ,  השניה  יורדת .

מאלה  התפתח  אורגנום  נוימתי ,

ומזה  צמח  האורגנום  המליסמתי .

בראשון מול  תו  של  קנטוס  –  שנים  או  שלושה  צלילים ,

ובשני  מעל  כל  תו  מתגלגלים  רוב  סלסולים .

כל  אלה  נולדו  וצמחו  לאיטם

בינות  לכותלי  כנסיית  נוטר – דם .

שירת  אורגנום  חמור  –  "ברכו  והללו  את  שמו  לנצח"  “Sit  Gloria  Domini  in  Saecula”

המאות   ה – 14 ,   15  .  קלאוזולה   ומוטטה .

  –   ברבות  הימים   רווח  המנהג ,    להוסיף  ולשרבב  סילסולים  ללא  סייג ,

      ןלסילסולים  אלה  נוסף  כעידוד     קול  שני  במקצב  שקול  ומדוד.

      וקטע  מוסגר  זה  בתוך  היצירה   –    קלאוזולה  בלטינית  נקרא .

      לקלאוזולות  הנ"ל  מרובות  הצלילים ,   הוסיפו  במשך  הזמן  גם  מלים .

      ובזכות  המלים  הפך  זה  הקטע ,  ( מו –  בלע"ז  מלה )  והיה  למוטטה .

      שירת  מוטט   "הללויה"  –    Halle – psalite  cum  –  luya

המאות  ה –  15 ,  16    ריצ'רקר .

  –   ומן  המוטטה  נולד  ריצ'רקר ,   שהריהו   מוטט –  ללא –  טקסט   בעיקר .

      מבוצע  בקבוצה  של  כלים  מעורבת ,  או  בעוגב  בצורה  קצת  מורחבת .

      בו  בחיקוי  נכנסים  הקולות ,   עם  רעיונות  שונים  לכל  ההתחלות .

     ( נגינת  ריצ'רקר  של ג'ובאני גבריאלי  )

המאות  ה –  17 ,  18    פוגה .

  –   מתוך  כך  נולד  ריצ'רקר  חד –  נושאי ,   וממנו  נוצרה  באורח  טבעי  –

      שכנוסף  לנושא  ייחוד  של  מקצב ,   ומבנה  סולמי  מחושב  ומורכב   –

      הפוגה   –   זו  הצורה  המורכבת   כמקשה  אחת  במלאכת  מחשבת .

     ( נגינת  פוגה  –  באך )

המאה  ה –  16   שנסון

  –   אך  מן  המוטטה  צמח  גם  שנסון ,   חינני ,  חילוני ,  כמו  חומד  לו  לצון .

      המבנה  הפנימי  הומופוני  יותר ,   והחיצוני  –  לקטעיות  הוא  חותר .

      כמו – כן  תתכן  לפעמים  חזרה    על  קטע ,  על  צליל ,  או  רק  על  שורה .

     ( שירת  שנסון  –   )

המאה  ה – 17   קנצונה .

 –   וזה  אופייני  לצורה  הבאה  ,   שבמאה  הט"ז  ממנו  נבעה .

     הלא  היא  הקנצונה  –   שנסון  לכלים ,  או  שנסון  פר  –  סונר  להרכב  של  ויולים .

    (נגינת  קנצונה  –  ) .

המאה  ה – 17 ,  18  סונטה .

 –   ומן  ה"סונארה"   נשאר  רק  סונטה ,   כשם  ש"קנטארה"  הוביל  לקנטטה .

     בסונטה  נמצא  כבר  פחות  חלקים ,  כיוון  שנעשו  הם  יותר  ארוכים .

     כאן  יש  להבחין , בקצרה  נרמזה ,  בין סונטה  ד- קאמרה  לסונטה  ד- קייזה .

     האחת  חילונית ,  בה  קבוצת  ריקודים ,  השניה  כנסייתית , לה  חלקים  אחדים

     בסגנון  חיקויי  ואווירה  רצינית , בתשלובת  רנסאנס  וברוק  אופיינית .

    ( נגינת  סונטת  ברוק ) .

המאה  ה –  18 ,   הסונטה   הקלסית  .

 –   דרך  סונטת  רוקוקו  חד  חלקית ,    נעפילה  למרום  הסונטה  הקלסית .

     זו  –   הפיחה  בשורה  חדשה ,  הגם  שמכל  קודמותיה  ירשה  :

    מן  ה"סונטה  ד –  קייזה"  –   הוד  ורצינות .   מן  הסונטה  ד –  קאמרה  –  צורניות .

    ובתור  שכזאת  –   עשירה  ומפוארת ,  הפכה  להוות  את  גולת  הכותרת

    ואבן  יסוד  למבחר  הרכבים –   סימפוניה  , קונצ'רטו ,  ורביעית  מיתרים .

   ( נגינת  סונטה  קלסית ) .

(כל  הצורות  נעמדות  בצורה  של  עץ ,  ולו  שני  ענפים  –   הפוליפוניה   וההומופוניה  ).

 

המלחין  "מתעורר "   –   דומה  שחלמתי  חלום .

המוזה  –   האם  מצאת  בו  פתרון  לשאלתך ?

המלחין  –  איני  יודע .  שכן  אני  חי  היום ,  במאה  ה –  20 ,  וכל  אלה  צורות

             שנוצרו  בתקופות  אחרות ,  ולכן  הן  משקפות  את  אידיאל  היופי

             של  אותן  תקופות .   והיום ,  מהו  האידיאל  היום ?

המוזה  –   מסופקני  אם  אפשר  לכנותו  בשם  יופי .  היום  אנו  מחפשים

             את  האמיתי ,  את  המציאותי ,  וזה  לאו  דווקא  יפה ,  או  במלים  אחרות ,

       זהו  יופי  מסוג  אחר .

המלחין  –  ( מסתכל  סביבו  ומבטו  נתקל  ב"עץ  הצורות" )

        –  הצורות  האלה  מעיקות  עלי .  כל – כך  הרבה  כבר  נכתב  בהן .

           אצור  לי  צורה  חדשה  לגמרי .

המוזה  –   אבל  אם  המאזין  לא  יוכל  לקושרה  לשום  ניסיון  שמיעתי  קודם ,

             תמנע  ממנו  שיתוף  בהאזנה  ובהבנה ,  והרי  מה  שאתה  מחפש  הוא

           קשר  עם  הקהל .

המלחין  –  אין  לי  צורך  בהמונים .

המוזה  –   אך  לפחות  בחלק  מהם ,   במישהו .

המלחין  –  בעצם ,  מה  חשיבות  יש  לצורה  של  המוסיקה ?  ממילא  אפשר

              לומר :   א'  ב'  א'  –   שקט  מוסיקה  שקט .

המוזה   –   אז  יאמר  לך  המאזין :   תודה  רבה  ,  נהניתי  מאוד  מן  היצירה ,

              רק  קטע  ב'  היה  מיותר .

המלחין  –  כל  אחד  והמוזה  שלו .  .  .    זו  שלי ,   אין  לי  טובה  ממנה .

המוזה   –   האם  לא  נתתי  לך  עצות  טובות ?

המלחין  –  המממ  . . .   אם  כן  עני  לי .  מה  היא  יצירה  מושלמת ?

המוזה   –   מזיגה  מושלמת  של  רגש  ושכל .

המלחין  –  ומהי   צורה  מושלמת ?

המוזה   –  מזיגה  מושלמת  של  שלוש  דרכי  העיבוד  המוסיקלי :

             חזרה ,  ניגוד ,   וואריאציה .

המלחין –  מזיגה  מושלמת ?   . . .   מושלמת  בעיני  מי ?

המוזה   –  על  השאלה  הזאת  איני  יכולה  לענות  לך .    לעומת  זאת  אשאלך  אני :

             היש  בכוחך  להצמיח  ניצן  חדש  בעץ  עתיק  זה ? 

המלחין  –  נראה  לי  כי  הכל  כבר  קרה  לפני  בהיסטוריה .  מה  כבר  אפשר  לחדש ?

המוזה   –   את  זאת  עליך  לגלות  בעצמך .

המלחין  –  אינך  יכולה  לעזור  לי  ?

המוזה   –   אני  מצטערת .  אני  רק  מוזה .   אני  יכולה  רק  להביא  עליך  השראה

              מסויימת ,  אך  את  הרעיון  עליך  ליצור  בעצמך .

המלחין  –   משמע  שאפילו  את  כאן  ,   עלי  לבצע  את  המלאכה  לבדי ?

המוזה   –   בדיוק  כך .

    ( עץ  הצורות  מתנועע  לקצב  המלים )

          –  לאן ,   לאן  הרוח   נושבת ,

            זו  רוח   האדם ,  הדרך  מכתבת .

            את  שביל  המציאות  לאן   היא   נותבת .

            לאן  היא  נוטה ,    לאן    היא   סוחבת .

            כל   לב   מצפה  ,        כל  אוזן   מקשבת

            לאן ,   לאן  הרוח   נושבת ?

            האם  היא  נוטה   לכיוון   פוליפוני ?

            אולי   מקצבי  ?            ושמא   הרמוני ?

            אולי   לגוונים ?             אולי   לעוצמות ?

            מה   סודות  בה    צפונים   בחביון   תעלומות ?

  כולם –   לאן  ?    לאן   ?    לאן  ?

            מה   יביא    בכנפיו    הזמן  ?

( שירת  השיר   של   שוברט    "לאן" , מתוך  "בת   הטוחן  היפה"  )

 

לאן  תרוץ  הוי  פלג ,  הגידה   לי    לאן  ?

אל  מרחבי  העמק   תדלג ,   המעיין .

בסערת  מימיך     קדימה   אך   תנהר ,

ועם  המיית   גליך    לבי   ירגש   יסער .

ועל  גלי  שיריך    לבי  נסחף  ושר .

לאן   תרוצה   פלג

הגידה   לי    לאן ,  

לי    לאן  , 

אן   לאן  .  .  . 

 

                                סוף .

 .

5. מנגינת  הפלאים    

מערכה  בשלוש  תמונות  מאת  סמדר   כרמי   גיברמן  1970

   יש תמונה נוספת  (א'   "שיעור  בתיאוריה") , אך אפשר גם בלעדיה .

תמונה  ב' .  בטירה 

(אביר  ונושא  כליו  נראים  מתקרבים  אל  מערה  יער ,  עוצרים)

נושא  הכלים  –  בי  אדוני ,  כושלות  הן  רגלי ,

                         עייפתי ,  עייפתי ,  כשלו  כוחותי .

האביר   –          עיניך  רואות ,  הכל  כאן  דומם .

                         אין  נפש  חיה .    ריק  ושומם .

נושא  הכלים  –  נפשי  כבר  עייפה  משוטט  בדרכים .

האביר   –          אך  שור !    לפנינו  טירת  אבירים .

נושא  הכלים  –  טירת  אבירים !  חי  נפשי  הדוויה .

האביר   –          אליה  נסור .    בוא  עמי   בן – לוויה .

     (מגיעים  אל  השער .     האביר  מקיש על  השער) .

שוער  (מבפנים) –  מי  זה  שם  מתדפק  על  דלת  השער ?

האביר   –          בני  טירת  אבירים  שמעבר  ליער .

          ( השער  נפתח )

השוער   –          אביר  ועוזרו !   –  ברוכים  הבאים !

                         היכנסו  והיו  כאורחים  קרואים .

                         נשף  לנו  היום  ,  גדול  ומפואר

                         טלו  בו  חלק  כבני  בית  לכל  דבר .

לצלילי  פאוואן   נכנסים  אבירים  וגבירות  בצעדי  פאוואן .

כשמגיעים  ל"אולם"  הם  רוקדים  לצלילי  גליארד .

אביר  הטירה  –  הרשו  נא  לי  כאן  גבירותי  ורבותי

                         ואציגה  כעת  לפניכם   –  נכבדי

                         אביר  שהגיע  הלום  באקראי

                         מטירת  הצפון   –    הלא  הם  ידידי .

                         לכבודו  אל  גרוננו  כוסית  נערה

                          וחיש  נזמינהו  למחול  הבורה .

  (רוקדים   לצלילי   בורה   מאת  קריגר .)

 

אביר  הטירה  –  מצעדי  המחול  עייפתם  בודאי

                        ולכן  שבו  ונוחו   גבירותי  ורבותי

                        ומיד  נאזין  לצלילים  קלילים

                        שמחים ,  עליזים  ומחליפי  משקלים .

(נגינה  ב – 4  ידים  :   "  Post  Die "  מאת  טילמן  סוזאטו . )

אביר  הטירה  –  ועתה  ידידי   הקשיבו  לאות

 

                         ונצאה  כולנו  במחול  הגאבוט .

(ריקוד  לצלילי  גאבוט   1  ו –  2   מאת  פאחלבל .)

              ( מתיישבים   בחלקם . )

האביר   –         מה  זה  ארע  לי ,   ראשי  סחרחר ,

                        עיני  סנוורים ,    לבי  כה  יסער .

לשכנו    –          מי  היא  אותה  עלמה  ענוגה

                         הניצבת  לה  שם   חולמה  ונוגה .

השכן     –         זוהי  בת  האביר ,   אדוננו  הרם .

                        אכן  יופיה  וחינה  מפורסם .

האביר (לעצמו)  –  לבי  כמו  שבוי  בכבלי  אזיקים ,

                         בקסם  יופיה  סביבו  מתהדקים .

                          נפשי  לא  תמצא  מנוחה  עד  אשר

                         רחשי  לבבי  באוזנה  אספר .

           (ניגש  ,   כורע  ברך  לפניה)

האביר   –        עלמתי  רבן  החן ,  נעלה  וחסודה .

                       נא  סלחי  לחוצפתו  של  אביר  לא  נודע .

                       התאבי   לחולל  עמדי  –   עבדך ?

                        הנני  למחול  סאראבאנד  מזמינך .

רוקדים  לצלילי  הסאראבאנד   בלה  מינור  (מתןך  סויטה  אנגלית

מספר  2  מאת  באך )   .  כולם   מתיישבים  .  האביר  והעלמה  עומדים .

האביר  –          עלמה  אצילה ,  מה  רבה  תומתך .

                        שבוי  נלכדתי  בקסם  יופיך ,

                        צר  לבי  מהכיל  רגשות  אהבתי

                        ומלים  אין  בפי  להביע  גודל  אהבתי .

                        נגעה  ללבי  עצבות  תוגתך ,

                       מי  יתן   ויכולתי   לתרום  לאושרך .

                        הנני  עבדך  הנאמן ,  עפר  לרגלך

                        באמונה  ובתום  לב ,  הנני  לשרתך.

העלמה    –     חן  חן  לך  עלם  אביר  ואציל  רוח.

                     אכן  ,   בלבבי    העצב  ישוח .

האביר     –     אך ,  מדוע  ,  ולמה ,   גלי  לי  סודך

                     כל  אשר  רק  אוכל ,   אעשה  למענך .

                     עד  קצות  תבל  אנדוד  במצוותך

                     למען  הבא  לך  את  מבוקשך .

העלמה (בהיסוס)     –   חשקתי   ב . . . . .  מנגינת  פלאים !

האביר  ( לאט )  –    מנגינת –  פלאים  . . . . .(בתמיהה) מנגינת  פלאים

                     אך  היכן  אמצאינה ,  אמרי  ,  בת  החן .

העלמה    –     היכן ?  –  לא  אדע .  אך  מנוח  לי  אין

                    עד  אשר  אאזין  למנגינת  פלאים .

האביר    –       לא  אשקוט ,  עלמתי ,  לא   אנוח  עד  אם

                     מצא  אמצאינה .   בטחי  בי ,  עלמה .

                     ועתה  לא  אשהה  עוד  ולא  אתמהמה .

                     לדרך  הריני  מחיש  פעמי ,

                      ומשאלתך  –   נר  לרגלי .

             (נפרד  ממנה  ויוצא  לדרכו ) .

השוער   –      כה  נפרד  האביר  מעם  הנערה

                    וגם  אנו  מכם  –    להפסקה   קצרה .

                             הפסקה .

                 תמונה  ג' .  החיפוש  הגדול 

האביר  ונושא  כליו  מופיעים   בשביל   ביער .

נושא  הכלים  –  הכל  ריק ,   שומם  הכל ,

                        איני  רואה  את  מי  לשאול .

האביר     –          סביבנו  רק  יער ,   עצים  אדירים ,

(נגינה :   "אל  שושנה  בודדה"  של  מקדאוואל ,  או  "פרחים  בודדים"

של  שומאן ,  או  "הזמיר"   של  גריג . )

השניים  מוסיפים  ללכת .

נושא  הכלים  –  הדרך  כל  כך  ארוכה  ומייגעת ,

                       אימתי  כבר  נגיע ,   חפצתי  לדעת .

האביר    –        מטרה  לי  אחת ,  נעלה  וקדושה .

                       מדרכי  לא  אסטה ,  החלטתי  נחושה .

האביר   –        אך  הנה  לפנינו  פרשת  דרכים .

                     אתמהה ,   לאן  השבילים  מוליכים  . . .

(מביט  ומחפש)  –  אודה  ואומר ,   הבחירה  היא  קשה .

נושא  הכלים    –   אך ,  שורה !   הנה  מלאכים  שלושה .

(המלאכים  מופיעים  לצלילי  הטרצט  מתוך  "חליל  הקסם" של  מוצארט)

אחד  המלאכים  –  אנה  פניכם  מועדות ,  בני  החיל ?

האביר   –        על  פני  ארץ  נשוט

נושא  הכלים  –  גם  ביום ,  גם  בליל ,

האביר   –        עד  הגענו  אלי  פרשת  הדרכים .

                     אי  השביל  בו  נבחר ?   התאמרו  מלאכים ?

המלאכים   –     אמרו  מה  חפצתם ,  ומה  תבקשו ,

                     ונדע  להורות  את  השביל   בו  תלכו  .

האביר    –       מחפשים  הננו   מנגינת  פלאים . 

המלאכים  –    מנגינת  פלאים ?                   בצלילי  הכלים ?

                     אם  כן   נלכה  בזה  השביל

                     ואל  כלי  המוסיקה   אתכם  חיש  נוביל .

המלאכים  מתרחקים  לצלילי  הטרצט .  האביר  ונושא  כליו  מתקרבים

אל  קבוצת  "כלים"  –   לאוטה ,  חליל ,  תוף . )

האביר   –       כלים  אצילים ,   כלים  מופלאים ,

                    התוכלו  להשמיענו   מנגינת  פלאים ?   

                    גבירתי  הנאווה  הינה   כה  עצובה ,

                    עד  תשמענה   –

נושא  הכלים  –        וישיש  לבבה .

הכלים    –      בחפץ  לב  נמלא  מבוקשך

             –      ברם ,  לא  נוכל  להתחיל  במלאכה

                    בטרם  תבחר  בעבור  הכלים

                    מבחר  מגוון   ומתאים  של   צלילים .

–       לך  והבאת  צלילים  תחילה

–                    או  אז  נשמיעך  מנגינה  נפלאה .   (נסוגים)

האביר   –       אם  כן  ,  אל  הצלילים  נחיש  צעדינו

נושא  הכלים  –  מי  יתן  וסוף  סוף  כבר  נמצא  מבוקשנו .

(נשמעים  צלילים מגוונים .   האביר  ונושא  הכלים  מתקרבים  אל  הצלילים)

האביר   –       צלילים   רוננים    צלילים   מופלאים.

                  מעם  כלי  המוסיקה  אנו  באים .

                   התסכימו  לבוא  עמדי  אליהם ,

                   למען  הרטט  והרעד  מיתריהם ,

                   למען  יוכלו  להצליל  מנגינה

                    של  פלאים  לבקשת  גבירתי  העדינה ?

הצלילים   –     בחפץ  לב  היינו  באים

                    אלמלא  חסר  רק   מוטיב   מתאים .

                  בהתאם  למבנהו  נוכל  רק  לדעת

                  כיצד  להסתדר  בצורה  משכנעת .

                  לך  וחפשת  את  המוטיב ,

                  כי  הוא  שיורנו  שביל  ונתיב .

מוסיקת  רקע :  מוטיבים  שונים  בכלים  שונים .   מתקרבים  אל  המוטיב .

האביר   –     הנה  הוא  ניצב  שם   –    כבוד  המוטיב

                 זקוף  ואיתן ,   גאה  ויציב .

נושא  הכלים  (בפחד)  –  היש  בך  אומץ  ועוז  להרהיב

                     ולגשת  אליו ?

האביר  (כורע  ברך)  –    אדוני   המוטיב !

התואילה  ברוב  חסדך  להקשיב ,

על  לבה  של  גבירתי  העצב  יעיב ,

ובקשה  מנגינת  פלאים  שאביא ,

למען  תשמח ,  אהובת  לבבי .

אל  כלי  המוסיקה  אז  הלכתי ,

ומשאלתי  לפניהם  שטחתי .

ואולם  הם  שלחוני  אל  הצלילים ,

שיכוונו  את  רטט  מיתרי  הכלים .

אל  הצלילים  אז  אשים  פעמי ,

אולם  הם  אמרו :  בצלילים  רק  לא  די .

עליך  לבחור  תחילה  במוטיב .

התואילה ,  ברוב  חסדך  הנדיב

לבוא  עמדי  אל  הצלילים ?

המוטיב   –   הו  אביר !   השכחת  את  כל  הכללים ,

לפיהם  את  מבנה  המוטיב  בוחרים

רק  לאחר  שכללי  הצורה  ברורים ?

אם  תהא  זו  סימפוניה ,  או  יהא  זה  שיר ,

התפקיד  השונה  חותמו  בי  ישאיר .

הצורה  בי  מושלת  ביד  קשוחה .

לך ,   ממנה  בקש  את  משאלת  לבך .     ( יוצא ) .

נושא  הכלים  –  אני  כבר  עייף ,  אין  בי  כוח  יותר .

                        סבלנותי  קצה ,   הריני  חוזר .

האביר     –        איכה  תחזור ?    כאן  דרך  לא  דרך .

נושא  הכלים  –   לא  אוכל  להמשיך  עוד  במסע  הפרך .

                      הכל  בעיני  כבר  איבד  את  הערך

                      מפה  לא  אזוז !   אתיישב  על  אם  דרך !

זורק  את  חפציו  על  האדמה   ומתיישב .

המלאכים   מופיעים  לצלילי  הטרצט  מתוך  חליל  הקסם  של  מוצארט .

האביר     –         הבט ,  שוב  נראים  שם   שלושה  מלאכים .

                      שמא  הם  עצבונך  ושממונך  מסיחים .

המלאכים   –       מה  תבקשו  האביר  ונושא  כליו ?

–                     מה  תחפוץ ?

–                     ומדוע  לבך  נעצב ?

נושא  הכלים  –    שמעו  מלאכים  וחוו  דעתכם .

                       בכל  אשר  פנינו  לפי  עצתכם ,

                       נשלחנו  תמיד  וידינו  ריקות !

האביר      –         ומשאלות  לבנו   כתמיד  רחוקות .

המלאכים  –        אל  תפול  רוחכם !

              –       הדרך  קצרה ,   אל  מקום  משכנה  של  כבוד  הצורה .

המלאכים  שרים  ונעלמים .  האביר  ונושא  הכלים  מגיעים  אל  הצורה .

האביר       –       צורה  נכבדה  ,  צורה  יקרה ,

                     למבנה ,  לסדר  ולחוק  מסורה .

                     אם  רק  תואילי ,   מרוחך  האצילי ,

                     ואנא  השאילי   בידינו  צורה

                     למען  תעמוד  במבנה  ויסודה

                     של  מנגינת  פלאים  אחת  ויחידה .

הצורה     –        בחפץ  לב  בקשתכם  אמלא .

                       ואולם  קיים  עוד  גורם  נעלה ,

                    והוא  הראשון  במעלה  ייחשב .

                    הוא  את  כללי  צורתי  ייעצב  .

                    הוא  בשם   "אידאל  היופי"  נקרא

                    הוא  מושל  על  התוכן  ועל  הצורה .

                    לך  ופנית  אל  האידאל ,

                    ומשאלות  לבך   –    ממנו  תשאל .

האביר    –        אידאל  היופי ?   היכן  אמצאנו ?

הצורה    –        הרם  את  עיניך  אל – על   ותראנו .

האביר    –        אכן  שם  למעלה  ,  במרחקים ,

                    ניצב  הוא  כפסל ,   קרוב  לשחקים .

                     הריהו  גבוה  מדי  בשבילי .

                     כיצד  אבקשו ?    הישמע  את  קולי ?

                     גם  אל  קצה  קרסוליו   לא  אוכל  להגיע .

                    אך  הוא  רק  הוא   גלגלי  כל  מניע .

                    בלעדיו  לא  יבואו   מוטיב  וצורה ,

                     צלילים  וכלים  לא  יפצחו  בשירה

האביר               מה  אעשה ?   איך  אשוב  אל  גבירתי ?

                    בלא  לקיים  את  הבטחתי . . .

   עצוב ,  מתיישב  על  הארץ .

נגינה :  פרק  שני  מסונטה  של  יחזקאל  בראון , או   "שיר  הגשם" של  ברהמס

 

נושא  הכלים  –  מה  עמוק  יגונך ,   רוחך  עצבה ,

                        האומנם  תאמין  כי  אפסה  כל  תקווה ?

                        מאין ?   מאין  תבוא  הישועה ?

     מחפש  ,     מתהלך   אנה  ואנה  .        ולפתע  . .  . .  .

                                 מצאתי !!!    מפי  הציפור  הנביאה !

                         הנני  ואלכה ,   אביאנה  מהר ,

                         ונשמע  מה  צפוני  נבואות  תבשר .

נגינה .    "הציפור  הנביאה"   מתוך  "תמונות  יער"  מאת   שומן  .

הציפור  מופיעה .

הציפור       –         אל  תעצב  אביר  אציל  נפש ,

                        הן  על  גדותיו  מלא  לבך  רגש .

                        שאל  את  לבך ,   והוא  יגדך .

                        הן  מלווך  הוא  בכל  דרכך .

                        חשוף  צפונותיו ,   גלה  סודותיו ,

                       מנגנת  הפלאים   שלה  ממעמקיו !

האביר     –          מנגינת  הפלאים ?     במעמקי  לבי ?

                         .   .   .   .   .  .   .   .   .   .  .   .   .   .   .   .   .   .   .   .   .   .

                         אכן  . . .    מפעמת  הינה  בקרבי , , ,

                      והנה  הם  כולם   הולכים  וקרבים

                      בענווה  צייתנית  לרשותי  ניצבים ,

                      הצורה ,   המוטיב ,   הצלילים ,    הכלים ,

                      ועימם  כל  הידע  וכל  הכללים !

                      אפילו  "אידאל  היופי"   יקנה  לי

                      ממרום  מושבו  רוב  עצות ,   כך  נדמה  לי .

                       כיצד  זה  לא  חשתי  בעוצמת  ריגשתי

                      הנני  ואחיש  מתנתי  לגבירתי .

מנגן   יצירה  שלו  עצמו ,   או  יצירה  ישראלית  אחרת ,  או  יצירה

של  מלחין  עכשווי   אחר .   ( "על  חוף  אגם"  מאת  אביאסף  ברנע ) .

אפילוג    –   אם  בזאת  עוד  לא  די ,  גבירותי  ורבותי ,

                  נבטא  את   אשר  ידעתם   בוודאי

                  כי   לא   על   השכל   בלבד  עומדות  רגלי  השירה .

                  התחושה   והרגש   ינוחו  ביסוד  אמנות  היצירה .

                  ואולם   בסיום   משכנע    דל  הוא  כוחן  של  מלים .

                  ולכן   הסיפור   נסיימה

                  בזר    חינני   של    צלילים .

                   נגינת   ה"רונדו"   ב 4 ידים  (האביר והעלמה )  מאת  בטהובן 

ולסיום  :   בשירת  הק נון    המפורסם   של   היידן :

                   (המלים  המקוריות  של  גתה )

                   המלים  העבריות   –   יהודה  שרת  .

            

                למה  זה  תישא  עיניך

           למרחק   בקש   אושרך ?

           ~  שור !   הן   כאן  כל  טוב   עולם , 

           אך  מעינך   הוא   נעלם .

           כאן  כל   טוב  –   עולם  .

 

                            סוף 

                                         

                                              סמדר   כרמי   גיברמן .